740. חולה (א)

חוֹלֶה, יֵשׁ בּוֹ שְׁתֵּי אַזְהָרוֹת, אַזְהָרַת אֲחֵרִים כֵּיצַד הֵם צְרִיכִים לִנְהֹג עִמּוֹ, וְאַזְהָרָתוֹ כֵּיצַד הוּא צָרִיךְ לִנְהֹג עִם עַצְמוֹ. אַזְהָרַת אֲחֵרִים עָלָיו, הַיְנוּ שֶׁמִּצְוָה עֲלֵיהֶם לְבַקְּרוֹ, כִּי יָדוּעַ שֶׁהִיא מִצְוָה רַבָּה, שֶׁאוֹכֵל פֵּרוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לָעוֹלָם הַבָּא. וְיָדוּעַ שֶׁעִקַּר הַבִּקּוּר הוּא כְּדֵי לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עָלָיו. וּלְכָל הַפָּחוֹת כָּל אָדָם יוּכַל לָצֵאת יְדֵי חוֹבַת בַּקָּשַׁת רַחֲמִים כַּאֲשֶׁר יֹאמַר לוֹ כְּשֶׁנִּפְרָד מִמֶּנּוּ 'הַמָּקוֹם יְרַפֵּא אוֹתְךָ רְפוּאָה שְׁלֵמָה בְּתוֹךְ חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל'.

וְאִם הַחוֹלֶה הוּא אִישׁ עָנִי, עִקָּר מִצְוַת הַבִּקּוּר הִיא כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה אֶת חֶסְרוֹנוֹ, מַה הוּא צָרִיךְ, וְיִשְׁתַּדֵּל לְסַעֲדוֹ וּלְתָמְכוֹ בִּרְפוּאוֹת וּבְכָל צָרְכּוֹ, אוֹ שֶׁיִּתֵּן לוֹ מִשֶּׁלּוֹ, אוֹ שֶׁיְּבַקֵּשׁ מֵאֲחֵרִים שֶׁיִּתְּנוּ עֲבוּרוֹ.

וְאַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל, שֶׁבְּכָל עִיר וָעִיר וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה מַחְזִיקִים בְּמִצְוָה זוֹ, וְיֵשׁ לָהֶם חֶבְרָה קְדוֹשָׁה שֶׁל גְּמִילוּת חֲסָדִים, וְעוֹשִׂים חֶסֶד עִם הַחוֹלִים וְעִם הַמֵּתִים, וְאִם הֵם עֲנִיִּים – נוֹתְנִים לָהֶם מַתְּנַת חִנָּם דֵּי מַחְסוֹרָם, וְהַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא, וְהִנֵּה שְׂכָרָם אִתָּם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.