יב וְאָֽמַרְתָּ֨ אֲלֵיהֶ֜ם אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כָּל־נֵ֖בֶל יִמָּ֣לֵא יָ֑יִן וְאָֽמְר֣וּ אֵלֶ֔יךָ הֲיָדֹ֨עַ֙ לֹ֣א נֵדַ֔ע כִּ֥י כָל־נֵ֖בֶל יִמָּ֥לֵא יָֽיִן׃ יג וְאָֽמַרְתָּ֨ אֲלֵיהֶ֜ם כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהוָ֗ה הִנְנִ֣י מְמַלֵּ֣א אֶת־כָּל־יֹֽשְׁבֵ֣י הָאָ֪רֶץ הַזֹּ֟את וְאֶת־הַמְּלָכִ֣ים הַיֹּֽשְׁבִים֩ לְדָוִ֨ד עַל־כִּסְא֜וֹ וְאֶת־הַכֹּֽהֲנִ֣ים וְאֶת־הַנְּבִאִ֗ים וְאֵ֛ת כָּל־יֹֽשְׁבֵ֥י יְרֽוּשָׁלִָ֖ם שִׁכָּרֽוֹן׃ יד וְנִפַּצְתִּים֩ אִ֨ישׁ אֶל־אָחִ֜יו וְהָֽאָב֧וֹת וְהַבָּנִ֛ים יַחְדָּ֖ו נְאֻם־יְהוָ֑ה לֹֽא־אֶחְמ֧וֹל וְלֹֽא־אָח֛וּס וְלֹ֥א אֲרַחֵ֖ם מֵֽהַשְׁחִיתָֽם׃
֍֍֍
(יב) וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כָּל נֵבֶל (-כלי חרס המיועד לכך) יִמָּלֵא יָיִן, כלומר, שעשוי הוא רק למילוי יין, ושהחרס בעצמו סופג את היין. וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ ישראל, הֲיָדֹעַ לֹא נֵדַע – וכי לא נדע זאת מעצמינו, כִּי כָל נֵבֶל יִמָּלֵא יָיִן, ומדוע אתה צריך לומר זאת בשם ה'.
(יג) וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה אָמַר ה', הִנְנִי מְמַלֵּא ביין תרעלה ושכרון אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶת הַמְּלָכִים הַיֹּשְׁבִים לְדָוִד עַל כִּסְאוֹ, וְאֶת הַכֹּהֲנִים, וְאֶת הַנְּבִאִים, וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם, יין שִׁכָּרוֹן, כי כמו הנבל שאינו ראוי אלא ליין, כך הם אינם ראויים להתמלא רוח חכמה ודעת מאת ה', אלא רק למילוי יין תרעלה, ויין זה יבלע בעצמותם, כפי שהוא נבלע בנבל.
(יד) וְנִפַּצְתִּים אִישׁ אֶל אָחִיו, כפי שמנפצים את נבל היין לחתיכות חרס קטנות, כך הם יתנפצו ויפרדו איש מאחיו, וְהָאָבוֹת וְהַבָּנִים יַחְדָּו יופרדו זה מזה, נְאֻם ה'. לֹא אֶחְמוֹל, וְלֹא אָחוּס, וְלֹא אֲרַחֵם מֵהַשְׁחִיתָם.
