מסכת עירובין, פרק א, שיעור 2

משנה

כפי שהתבאר בהקדמה למסכת זו, כל מבוי שהוא סגור משלשת צדדיו בחצרות או במחיצות מותר מן התורה לטלטל בו, אבל חכמים אסרו לטלטל בו, וכן להוציא ולהכניס ממנו לרשות היחיד [אבל לגבי הוצאה ממנו לרשות הרבים נחלקו הראשונים אם אסור  מהתורה או מדברי חכמים], וגם עירוב לא מועיל לו, אלא אם כן התקינו בפתח המבוי לחי או קורה, שאז אפשר לטלטל בו על ידי עירוב. משנתנו מבארת היכן הוא מקום הנחת אותה קורה.

מָבוֹי שרוצים להכשירו על ידי קורה המונחת מעל פתחו, שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מֵעֶשְׂרִים אַמָּה – שהונחה קורתו למעלה מעשרים אמה, יְמַעֵט – ינמיך את גובהה, שלא תהיה גבוהה יותר מעשרים אמה מהקרקע, כיון שהטעם שהנחת הקורה מועילה הוא כיון שעל ידי זה יש היכר וסימן לעוברים ושבים שאסור לטלטל מהמבוי לרשות הרבים או מרשות הרבים למבוי, ולמעלה מעשרים אמה אין העין שולטת, ומתוך כך יבואו להוציא ממנו לרשות הרבים או מרשות הרבים אליו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ צָרִיךְ למעט, כיון שהוא סובר שהקורה המונחת על פתח המבוי נחשבת כ'מחיצה', וכאילו הכניסה למבוי סגורה בשער, ולכן אף שהקורה גבוהה מעשרים אמה ואין העין שולטת בה, אין בכך חסרון, ומותר לטלטל במבוי.

דין נוסף: פתח מבוי הָרָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת, אין הקורה מועילה לתקנו, כיון שמתוך רוחבו אינו נראה כ'פתח' אלא כפירצה, ואין הקורה המונחת על גבו מועילה כדי שייראה כפתח, יְמַעֵט את רוחבו, ואז תועיל הקורה המונחת על גבו להתירו. [ובגמרא יבואר שאף בדין זה חולק רבי יהודה, ולדעתו כיון שקורה מועילה משום שנחשבת כמחיצה, ממילא היא מועילה אף בפתח הרחב מעשר אמות]. וְאִם יֵשׁ לוֹ צוּרַת פֶּתַח, והיינו שני קורות משני צידי הפתח [-לְחָיַיִם] וקורה על גביהן, אַף עַל פִּי שֶׁאותו פתח רָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת, אֵין צָרִיךְ לְמַעֵט, כיון שצורת הפתח מחשיבה אותו כפתח אף כשהוא רחב יותר מעשר אמות.

גמרא

שנינו במשנה, מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה, ימעט. מבארת הגמרא, כֵּיצַד מְמַעֲטוֹ, נוֹתֵן עָלָיו – על פתח המבוי את הקוֹרָה בגובה שהוא מֵעֶשְׂרִים אַמָּה וּלְמַטָּה, כדי שבחלל שבין הקרקע לקורה לא יהיה גובה עשרים אמה.

מבררת הגמרא, אם היה מִקְצָת עובי הקוֹרָה בְּתוֹךְ גובה עֶשְׂרִים אמה, וּמִקְצָתָהּ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אמה, וכמו כן יש לדון בסוכה, שגם בה אם הסכך גבוה מעשרים אמה היא פסולה, איך הדין אם היה מִקְצָת סְכָךְ בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים אמה, וּמִקְצָתוֹ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אמה, אָמַר רַבָּה, בְּמָבוֹי כָּשֵׁר, כיון שאף אם ניטול את חלק עובי הקורה שמעל עשרים אמה, ויישאר רק החלק שלמטה מעשרים אמה, גם כן תהא הקורה כשרה, ואם כן מה איכפת לנו שהקורה נמשכת למעלה מעשרים אמה. וּבְסֻכָּה פְּסוּלָה, כיון שאם ניטול את כל הסכך שמעל עשרים אמה, תהיה 'חמתה מרובה מצילתה', ותיפסל, וְכוּ', וְאַסְקִינָא – והסיקה הגמרא שלא כדברי רבה, רָבָא אָמַר, אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה – בין במבוי ובין בסוכה, כָּשֵׁר כשחלק מעובי הקורה או ההסכך בתוך עשרים אמה, כיון ש'חָלָל סֻכָּה' תְּנַן – שנינו שיש צורך שלא יהא למעלה מעשרים אמה, וכן 'חָלָל מָבוֹי' תְּנַן שלא יהא  למעלה מעֶשְׂרִים אַמָּה, וכיון שאפילו מעט מהקורה או מהסכך בתוך עשרים אמה, נמצא שאין חלל עשרים אמה. והטעם לכך, כיון שבשתי המקומות טעם הדין הוא משום שאין העין שולטת בדבר הגבוה מעשרים אמה, וממילא כשתחילת הקורה או תחילת הסכך למטה מעשרים אמה, שולטת בהם העין, וכשרים.