שיעור 573, ספר תהילים, פרק קיט, פא-פד

(פא) כָּֽלְתָ֣ה לִתְשׁוּעָֽתְךָ֣ נַפְשִׁ֑י לִדְבָֽרְךָ֥ יִחָֽלְתִּי׃

(פב) כָּל֣וּ עֵ֭ינַי לְאִמְרָתֶ֑ךָ לֵ֝אמֹ֗ר מָתַ֥י תְּֽנַחֲמֵֽנִי׃

(פג) כִּֽי־הָ֭יִיתִי כְּנֹ֣אד בְּקִיט֑וֹר חֻ֝קֶּ֗יךָ לֹ֣א שָׁכָֽחְתִּי׃

(פד) כַּמָּ֥ה יְמֵֽי־עַבְדֶּ֑ךָ מָתַ֬י תַּֽעֲשֶׂ֖ה בְרֹֽדְפַ֣י מִשְׁפָּֽט׃

(פא) כָּלְתָה לִתְשׁוּעָתְךָ נַפְשִׁי, וגם לִדְבָרְךָ, שהבטחת להיטיב לי, יִחָלְתִּי.

(פב) והגם שאני נכסף לתשועתך, כבר כָּלוּ עֵינַי לְאִמְרָתֶךָ – לקיום מה שאמרת, שתושיעני, לֵאמֹר, מָתַי תְּנַחֲמֵנִי, והרי עבר כבר זמן רב, ועדיין לא נושעתי.

(פג) וראוי אני שתושיעני, כִּי אף על פי שהָיִיתִי כְּנֹאד בְּקִיטוֹר – כמו נאד מלא אדים, שכיון שאין בו מים מתייבשים האדים שבו לאחר זמן, כך יבשה כל לחות גופי מרוב צרות, ואף על פי שבהיותי בצרה תמידית הייתי יכול בקלות לשכוח את דברי התורה, מכל מקום אפילו את חֻקֶּיךָ, שאיני יודע את טעמם, לֹא שָׁכָחְתִּי.

(פד) וראוי שתעניש את שונאי בעודי חי, כי כַּמָּה הם יְמֵי עַבְדֶּךָ, הלא חיי קצרים, ואם כן מָתַי תַּעֲשֶׂה בְרֹדְפַי מִשְׁפָּט, להענישם.