מסכת כלים, פרק יא, משנה ב

משנה ב: כָּל כְּלִי מַתָּכוֹת שֶׁיֶּשׁ לוֹ שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, טָמֵא, חוּץ מִן הַדֶּלֶת, וּמִן הַנֶּגֶר, וּמִן הַמַּנְעוּל, וְהַפּוֹתָה שֶׁתַּחַת הַצִּיר, וְהַצִּיר, וְהַקּוֹרָה, וְהַצִּנּוֹר, שֶׁנַּעֲשׂוּ לַקַּרְקָע:

משנה ב: כָּל כְּלִי מַתָּכוֹת שֶׁיֶּשׁ לוֹ שֵׁם המיוחד לו בִּפְנֵי עַצְמוֹ, ואין לו שם לוואי, בין אם יש לו בית קיבול ובין אם אין לו בית קיבול, הרי זה טָמֵא – מקבל טומאה וכפי שהתבאר במשנה הקודמת, שכל כלי מתכות מקבל טומאה, ואפילו אם הוא פשוט, שאין לו בית קיבול], חוּץ מִן הַדֶּלֶת, וּמִן הַנֶּגֶר – יתד של ברזל שנועצים בארץ מאחורי הדלת, כדי למנוע ממנה מלהפתח, וּמִן הַמַּנְעוּל, וְהַפּוֹתָה שֶׁתַּחַת הַצִּיר – כמין כוס קטנה של ברזל הטמונה בקרקע מתחת הדלת, והציר של הדלת נכנס בה ומסתובב בתוכה ועושים כן כדי שלא יהא הציר טמון בקרקע עצמה ויעמיק בה וירחיב את החור יותר ויותר], וְהַצִּיר של הדלת, וְהַקּוֹרָה – כמין פטיש קטן הקבוע על הדלת מבחוץ, שדופקים בו על הדלת לפני שנכנסים לבית ומלשון 'קורא', שקוראים בו לבני הבית לפתוח את הדלת], וְהַצִּנּוֹר שהציר נכנס בתוכו והוא כמו ה'פותה' המוזכר לעיל, אלא ששם יש לו תחתית והוא כעין כוס, וכאן אין לו תחתית והוא כעין צינור, הפתוח משני הצדדים] שֶׁנַּעֲשׂוּ לַקַּרְקָע – שכל אלו נעשו לצורך הדלת המחוברת לקרקע, וכיון שכל דבר המחובר לקרקע אינו מקבל טומאה, אף הדלת וכל כליה אינם מקבלים טומאה, ואפילו אם עדיין לא קבעום בקרקע.