מסכת כלים, פרק יא, משנה ג

משנה ג: הָעוֹשֶׂה כֵלִים מִן הָעֶשֶׁת, וּמִן הַחֲרָרָה, וּמִן הַסּוֹבֵב שֶׁל גַּלְגַּל, וּמִן הַטַּסִּין, וּמִן הַצִּפּוּיִין, מִכַּנֵּי כֵלִים, וּמֵאֹגְנֵי כֵלִים, מֵאָזְנֵי כֵלִים, מִן הַשְּׁחוֹלֶת, וּמִן הַגְּרוּדוֹת, טְהוֹרִין. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, אַף מִן הַקְּצוּצוֹת. מִשִּׁבְרֵי כֵלִים, מִן הַגְּרוּטִים, וּמִן הַמַּסְמְרוֹת, שֶׁיָּדוּעַ שֶׁנַּעֲשׂוּ מִכְּלִי, טְמֵאִין. מִן הַמַּסְמְרוֹת, בֵּית שַׁמַּאי מְטַמְּאִין, וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין:

משנה ג: כפי שהתבאר לעיל (מ"א) גזרו חכמים על כלי מתכות שנטמאו, שאף אם נשברו ופקעה מהם טומאתם, אם חזר האדם ועשה מהם כלים חדשים חוזרת אליהם טומאתם הישנה. משנתנו עוסקת באופן שעשה האדם כלי מתכות ממתכת שאין ידוע לו אם היתה פעם כלי טמא. הָעוֹשֶׂה כֵלִים מִן הָעֶשֶׁת – גוש של מתכת כפי שחוצבים אותו מהאדמה, וּמִן הַחֲרָרָה – עיגול של מתכת, כפי שהדרך לעשות לאחר שמתיכים את הברזל שחצבו מהאדמה, וּמִן הַסּוֹבֵב שֶׁל גַּלְגַּל – טס של ברזל המקיף את גלגלי העץ, כפי שרגילים לעשות כדי שלא ישבר העץ, וּמִן הַטַּסִּין – לוחות של ברזל מרודד, וּמִן הַצִּפּוּיִין של המתכת שעל גבי כלי עץ, מִכַּנֵּי כֵלִים – מבסיסים של כלים, שהכלים עומדים עליהם, וּמֵאֹגְנֵי כֵלִים – שפתיים ממתכת העשויות לכלים של עץ, מֵאָזְנֵי – ידיות מתכת של כֵלִים, מִן הַשְּׁחוֹלֶת – שאריות מתכת שנשארו לאחר עשיית הכלי, וּמִן הַגְּרוּדוֹת – פיסות ברזל המתגרדות מהכלי בעת עשייתו, בכל אלו אין חוששים שקודם לכן היתה מתכת זו כלי שקיבל טומאה, ולכן גם עתה כשעשו מהם כלים של מתכת הרי הם טְהוֹרִין, כלומר, אינם טמאים מדרבנן מחשש שהיו טמאים קודם לכן. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, אַף אם עשה כלי מִן הַקְּצוּצוֹת – מכלי מתכת שקיצצם לחתיכות, אין כלי זה טמא מדרבנן, כיון שאין זה דבר מצוי שיקצוץ אדם כלי לחתיכות כדי להוציאו מידי טומאה וכדי שלא להטבילו ולטהרו, ובדבר שאינו מצוי לא גזרו חכמים (אמנם לדעת תנא קמא לא חילקו חכמים בתקנתם, ואף באופן זה גזרו שתחזור טומאתו הישנה). העושה כלי מתכת מִשִּׁבְרֵי כֵלִים – מחתיכות גדולות שנשברו מכלים, מִן הַגְּרוּטִים – גרוטאות מתכת, והם חלקים קטנים של כלים שבורים, וּמִן הַמַּסְמְרוֹת שֶׁיָּדוּעַ שֶׁנַּעֲשׂוּ מִכְּלִי מתכת, כיון שכל אלו היו בתחילה כלי מתכות, חוששים שמא היו טמאים לפני שנשברו, וכיון שחזר ועשה מהם כלים הרי הם טְמֵאִין מדרבנן. העושה כלי מִן הַמַּסְמְרוֹת שאין ידוע שנעשו מכלי מתכת, בֵּית שַׁמַּאי מְטַמְּאִין מדרבנן, כיון שהם גוזרים על כלי העשוי ממסמרות אלו משום כלי העשוי ממסמרות שידוע שבאו מן הכלי, וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין, כיון שלא גזרו בזה (שהרי זהו ספק ספיקא, שמא לא נעשה כלל מכלי מתכת אלא מגוש של מתכת, ואף אם נעשה מכלי הרי יתכן שהיה זה כלי שנשאר טהור).