ספר נשים: הלכות אישות, פרק ט
ג) אמר לשתי אחיות 'הרי אחת מכם מקודשת לי בזה', ולא אמר איזו מהן, ונתן להן פרוטה, או שקבלתה אחת על יד (-גם עבור) חבירתה, וכן האומר לאב 'אחת מבנותיך מקודשת לי', ולא פירש איזו בת, וקיבל האב קידושיה, הרי מספק כולן צריכות גט ממנו, ואסור לו לבוא על אחת מהן, מפני שבאופן זה הקידושין תופסין בהן, אף על פי שאי אפשר לבוא על אחת מהן (שהרי כל אחת מהן היא ספק אחות אשתו האסורה עליו באיסור כרת).
ד) העושה שליח לקדש לו אשה פלונית, והלך השליח וקידשה לו, וקידש המשלח בעצמו לאמה או לבתה או לאחותה של אותה אשה שקידש לו השליח, ואין ידוע עתה אי זו מהן נתקדשה ראשונה וחלו קידושיה, ואיזו נתקדשה שניה ולא חלו קידושיה, שתיהן צריכות גט מספק, ושתיהן אסורות עליו מספק. וכן אשה שעשתה שליח לקדשה, והלך וקידשה לאדם מסוים, והלכה וקידשה היא את עצמה לאדם אחר, ואין ידוע אי זו מהן קודם, שניהן נותנין לה גט. ואם רצו שניהם, אחד נותן גט ואחד כונס אותה.
ה) במה דברים אמורים, שאם רצו אחד נותן גט ואחד כונסה, באופן ששני המקדשים רחוקין זה מזה, אבל בקרובים, אם קידשה השליח לאב וקידשה היא עצמה לבן או לאח, וכיוצא בהן, שאף לאחר גירושיה מהאחד היא אסורה לשני לעולם, שניהם נותנין גט, והיא אסורה לשניהם:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
