ספר נשים: הלכות אישות, פרק ט
יד) האשה שאמרה 'נתקדשתי, ואיני יודעת למי נתקדשתי', ובא אחד ואמר 'אני הוא שקידשתיך', נאמן ליתן גט, ותהיה מותרת לכל אדם חוץ ממנו, אבל אינו נאמן לכנוס, והטעם לכך, כיון שאם בא לכונסה אנו חוששים שמא יצרו תקפו לומר שקידשה אף שבאמת לא קידשה והיא אסורה עליו, וכן אנו חוששים שהיא תרגיל לו ולא תכחישנו, כדי להתירה:
טו) האומר לאשה קידשתיך, והיא אומרת לא קידשתני, הוא אסור בקרובותיה, והיינו אמה ובתה ואחותה, כיון שלדבריו הן אסורות עליו, והיא מותרת בקרוביו, כגון אחיו ואביו ובנו, כיון שהיא מכחישה שהתקדשה לו. אשה שאמרה לאיש קידשתני, והוא אומר לא קידשתיך, הוא מותר בקרובותיה, כיון שלדבריו לא קידשה מעולם, והיא אסורה בקרוביו, אפילו אם יתן לה גט ולא תהיה אשת איש, כיון שלדבריו היתה מקודשת לו ונאסרה בקרוביו לעולם.
האומר לאשה קידשתיך, והיא אומרת לא קידשת אלא את בתי, הוא אסור בקרובות גדולה – בקרובות האם, שאמר שקידשה, וגדולה מותרת בקרוביו, כיון שלדבריה לא התקדשה לו מעולם. ומותר בקרובות הבת, כיון שמעולם לא אמר שקידשה, והבת מותרת בקרוביו, כיון שהבת לא אמרה שהתקדשה לו, ואמירת האם שקידש את בתה אינה מחייבת לא אותו ולא את בתה.
האומר לאשה קידשתי את בתך, והיא אומרת לא קידשת אלא אותי, הוא אסור בקרובות הבת, מחמת הודאתו שקידשה, והבת מותרת בקרוביו, שהרי לא הודתה לדבריו, ומותר בקרובות האם, כיון שלא טען שקידשה, והאם אסורה על קרוביו, כיון שאמרה שהתקדשה לו, ובכך אסרה על עצמה את קרוביו לעולם.
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
