ספר נשים: הלכות אישות, פרק יא
א) הנושא בתולה שנתאלמנה או שנתגרשה או נחלצה, אם מן האירוסין נתאלמנה או נתגרשה או נחלצה, כתובתה מאתים, ככל בתולה. ואם מן הנישואין נתאלמנה או נתגרשה או נחלצה, אף שהיא בתולה, כתובתה מאה, שמשנשאת הרי היא כבעולה. וכן הנושא בתולה משוחררת או גיורת או שבויה, אם נשתחררה השפחה ונתגיירה הגויה ונפדית השבויה והן באותה שעה פחותות מבת שלש שנים ויום אחד, כתובתן מאתים. ואם היו בנות שלש שנים ויום אחד ומעלה, כתובתן מאה:
ב) ומפני מה תיקנו חכמים לאלו כתובה מאה בלבד, ואף על פי שהן בתולות, הואיל וחזקת הנשואה שתבעל, וחזקת השפחה והכותית והשבויה שתבעל, תיקנו להן מאה בין נבעלו בין לא נבעלו, והרי הן לענין כתובתן כבעולות לכל דבר:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
