ספר נשים: הלכות אישות, פרק יא
ג) מוכת עץ, כתובתה מאה, אפילו נשאת על מנת שהיא בתולה שלימה ונמצאת מוכת עץ, כתובתה מאה. קטנה מבת שלש שנים ולמטה, שנבעלה, אפילו בא עליה אדם גדול, כתובתה מאתים, כיון שסופה שתחזור בתולה כשאר הבתולות. וכן גדולה שבא עליה קטן מבן ט' שנים ולמטה, כתובתה מאתים, כאילו לא נבעלה כלל, שרק ביאת בן תשע שנים ויום אחד ביאתו ביאה, ואילו פחות מזה אין ביאתו ביאה:
ד) בתולה שהיא בוגרת, או סומה, או אילונית (-שאינה יכולה ללדת) כתובתן מאתים. אבל החרשת והשוטה, לא תיקנו להן כתובה. השוטה, לא תיקנו לה נישואין כלל, וממילא אין לה כתובה. והחרשת, אף על פי שיש לה נישואין מדבריהם, לא תיקנו לה כתובה, כדי שלא ימנעו בני אדם מלשאת אותה. וכשם שאין לה כתובה, כך אין לה מזונות, ולא תנאי מתנאי כתובה. ואם כנס החרשת ונתפקחה, יש לה כתובה ותנאי כתובה, וכתובתה מאה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
