ספר נשים: הלכות אישות, פרק יא
ז) קטן, אפילו אם הוא כבר בן תשע שנים ויום אחד, שביאתו ביאה, שנשא אשה, אין לה כתובה. ואם הגדיל וקיימה אחר שהגדיל, יש לה עיקר כתובה. וכן גר שנתגייר הוא ואשתו, כתובתה מנה, שעל מנת כן קיימה:
ח) כל בתולה שכתובתה מאתים, יש לה (-יכולה להיות עליה) טענת בתולים (וכפי שיבואר ענינה להלן). וכל שכתובתה מאה, או שלא תיקנו לה חכמים כתובה, אין לה טענת בתולים. והמתייחד עם ארוסתו קודם נישואין, אין לה טענת בתולים:
ט) ומה היא 'טענת בתולים', זה שנשא אשה שחזקתה שהיא בתולה, וטוען ואומר לא מצאתיה בתולה, ושני סימנין הן לבתולה, האחד, דמים ששותתין ממנה בסוף ביאה ראשונה, והשני, הדוחק שימצא בה בביאה ראשונה בשעת תשמיש:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
