ספר נשים: הלכות אישות, פרק יא

ה) נשא חרשת או שוטה, שאין להן כתובה כלל, וכתב להן אפילו מאה מנה, כתובתן קיימת וחייב בה, מפני שרצה להזיק נכסיו, ובידו לחייב את עצמו במה שירצה.
ו) חרש או שוטה שנשאו נשים פקחות, אף על פי שנתפקח החרש ונשתפה השוטה, אין לנשיהם עליהם כלום – כל תביעה, ואם רצו לקיימן אחר שהבריאו, יש להן כתובה מאה. ואם בית דין הם שהשיאו החרש לפקחת, וכתבו לה כתובתה על נכסיו, נוטלת כל מה שכתבו לה בית דין. אבל השוטה, אין בית דין משיאין אותו בכל מקום, ומפני שאין תקנת חכמים עומדת בו, לא תיקנו לו נישואין. וכן הקטן לא תיקנו לו חכמים נישואין, הואיל וסופו לבוא לידי נישואין גמורין כשיגדל, ומפני מה תיקנו נישואין לקטנה, ואף על פי שהיא באה לידי נישואין גמורין כשתגדל, כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר. ואין משיאין את הקטן עד שבודקין אותו ויודעים שהביא סימנין.