מסכת כלים, פרק טז, משנה א

פרק טז, משנה א: כָּל כְּלִי עֵץ שֶׁנֶּחֱלַק לִשְׁנַיִם, טָהוֹר, חוּץ מִשֻּׁלְחָן הַכָּפוּל, וְתַמְחוּי הַמִּזְנוֹן, וְהָאֱפִיפוֹרִין שֶׁל בַּעֲלֵי הַבָּיִת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַמָּגֵס, וְקוֹד הַבַּבְלִי כַּיּוֹצֵא בָהֶן. כְּלֵי עֵץ, מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה. הַמִּטָּה וְהָעֲרִיסָה, מִשֶּׁיְּשׁוּפֵם בְּעוֹר הַדָּג. גָּמַר שֶׁלֹּא לָשׁוּף, טְמֵאָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הַמִּטָּה, מִשֶּׁיְּסָרֵג בָּהּ שְׁלֹשָׁה בָתִּים:

פרק טז, משנה א: כָּל כְּלִי עֵץ שיש לו בית קיבול וראוי לקבל טומאה, שֶׁנֶּחֱלַק לִשְׁנַיִם, אף על פי שעדיין הוא ראוי לקבל, כיון שאין זו קבלה כדרך שהיה מקבל בתחילת עשייתו, טָהוֹר – אם היה טמא ונשבר פקעה טומאתו, וכן מכאן ולהבא אינו ראוי לקבל טומאה, חוּץ מִשֻּׁלְחָן הַכָּפוּל – שלחן העשוי משני חלקים המחוברים בצירים, וניתן להשתמש בשניהם יחד כשרוצים שיהא השולחן ארוך, וניתן לפרקם זה מזה ולהשתמש בכל חלק בפני עצמו, וְתַמְחוּי הַמִּזְנוֹן – קערה גדולה מאד שיש בתוכה קערות רבות קטנות, ובכל קערה קטנה נותנים מאכל אחר, וגם לאחר שנשברה הקערה הגדולה ניתן להשתמש בחלק שנשאר, וְהָאֱפִיפוֹרִין – כסא העשוי מכמה חלקים שניתן לפרקם זה מזה שֶׁל בַּעֲלֵי הַבָּיִת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַמָּגֵס – קערה, שאף לאחר שנחלקה ניתן להשתמש בכל חלק בפני עצמו, וְקוֹד הַבַּבְלִי – מין קערה של עץ, ואף בה ניתן להשתמש לאחר שנחלקה, דינם כַּיּוֹצֵא בָהֶן, שכל חלק בפני עצמו מקבל טומאה.

כְּלֵי עֵץ, מֵאֵימָתַי נחשב שנגמרה מלאכתם ומְקַבְּלִין טֻמְאָה, הַמִּטָּה וְהָעֲרִיסָה, מִשֶּׁיְּשׁוּפֵם – מזמן שישייף ויחליק אותם בְּעוֹר הַדָּג, להסיר את הקיסמים הדקים שבהם, כדי שלא ישרטו את המשתמש בהם. אך אם גָּמַר בדעתו והחליט שֶׁלֹּא לָשׁוּף כלל את המיטה או העריסה, אלא להשאירן ולהשתמש בהן כך, טְמֵאָה – מקבלת טומאה מיד. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הַמִּטָּה, שהיא עשויה מעור המחובר בחבלים למסגרת של עץ, וכל חיבור של חבל מכונה 'בית', ומקבלת טומאה מִשֶּׁיְּסָרֵג בָּהּ שְׁלֹשָׁה בָתִּים לכל אחד מצדדי המטה.