מסכת כלים, פרק טז, משנה ו

משנה ו: קְסָיָה שֶׁל זוֹרֵי גְרָנוֹת, שֶׁל הוֹלְכֵי דְרָכִים, שֶׁל עוֹשֵׂי פִשְׁתָּן, טְמֵאָה. אֲבָל שֶׁל צַבָּעִין וְשֶׁל נַפָּחִין, טְהוֹרָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף שֶׁל גָּרוֹסוֹת כַּיּוֹצֵא בָהֶן. זֶה הַכְּלָל, הֶעָשׂוּי לְקַבָּלָה, טָמֵא. מִפְּנֵי הַזֵּעָה, טָהוֹר:

משנה ו: קְסָיָה – כפפה של עור, אם היא שֶׁל זוֹרֵי גְרָנוֹת – הזורים לרוח את התבואה שבגורן, ומשתמשים בכפפת עור כדי שלא ישמט הכלי מידם, או שֶׁל הוֹלְכֵי דְרָכִים, המשתמשים בכפפת עור כדי שלא ישמט מידם המקל שהם אוחזים בו, או שֶׁל עוֹשֵׂי פִשְׁתָּן, האוחזים במקל כדי לחבוט בו את הפשתן, והכפפה מסייעת להם שלא ישמט המקל מידם, כיון שבכל האופנים הללו משמשת הכפפה ככלי קיבול למקל או לכלי שמחזיק האדם, הרי היא טְמֵאָה – מקבלת טומאה. אֲבָל כפפת עור שֶׁל צַבָּעִין – מבשלי סממנים לעשות מהם צבע, וְשֶׁל נַפָּחִין, שכיון שהם עושים מלאכתם ליד האש הם מזיעים, וכדי שלא תזיק הזיעה למלאכתם הם משתמשים בכפפות עור לידיהם, הרי היא טְהוֹרָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף כפפות עור שֶׁל גָּרוֹסוֹת – השוברים וגורסים את הפול בריחיים, כַּיּוֹצֵא בָהֶן, שעשויות לקבל את הזיעה, ואינן מקבלות טומאה. זֶה הַכְּלָל, כל הֶעָשׂוּי לְקַבָּלָה, כגון לקבל את המקל שביד האדם, או לקבל קוצים העשויים להכנס לידו של האדם, טָמֵא. וכל שמשתמש בו האדם מִפְּנֵי הַזֵּעָה, שלא תקלקל את המלאכה שהוא עוסק בה, הרי זה טָהוֹר.