825. ראיה (ג)

וּבִפְרָט בִּתְפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, אִם אֵינוֹ סוֹגֵר עֵינָיו אוֹ נוֹתְנָם תּוֹךְ הַסֵּפֶר, גָּדוֹל עָנְשׁוֹ, שֶּׁמַּקְדִּים עָלָיו מַלְאַךְ הַמָּוֶת, וְאֵינוֹ רוֹאֶה פְּנֵי שְׁכִינָה בִּפְטִירָתוֹ. וּלְפִי רָעַת הָעֵינַיִם – הָיָה רָאוּי לָאָדָם לְהִתְאַוּוֹת וּלְהִתְפַּלֵּל לִהְיוֹת סוּמָא, אוֹ לְסַמֵּא אוֹתָם בְּיָדַיִם, אִם לֹא שֶׁגָּדְלָהּ גַּם כֵּן טוֹבַת הָעֵינַיִם, וְהֵן נִצְרָכוֹת מְאֹד לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְלָכֵן עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַפְעַפֵּי עֵינַיִם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם סוֹגְרָם וּפוֹתְחָם כְּשֶׁיִּרְצֶה.

֍ ֍ ֍

צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְחַזֵּק בְּרֹב עוֹז וְתַעֲצוּמוֹת לִהְיוֹת עֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע, וְלֹא יִסְתַּכֵּל בַּנָּשִׁים, וְלֹא בְּכָל רְאִיּוֹת זָרוֹת וַאֲסוּרוֹת. וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁיּוּכַל לְקַיֵּם מַה שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁלֹּא לְהִסְתַּכֵּל חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת, עָלָיו נֶאֱמַר "וְשַׁח עֵינַיִם יוֹשִׁעַ", כִּי בִּהְיוֹתוֹ מְסַלֵּק עֵינָיו מֵהַדְּבָרִים הַגַּשְׁמִיִּים, דָּבָר זֶה יַזְכִּירֵהוּ לַחְשֹׁב בַּמֻּשְׂכָּלוֹת וּבָעִנְיָנִים הָרוּחָנִיִּים, לְיִרְאָה וּלְאַהֲבָה אֶת ה' וּלְדָבְקָה בּוֹ. וְזוֹ הַכַּוָּנָה בְּמַה שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים 'כִּי כָּל עַיִן לְךָ תְּצַפֶּה'.

֍ ֍ ֍

כְּמוֹ שֶׁלְּכָל דָּבָר טוֹב צָרִיךְ חִזּוּק, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה לְמִשְׁמֶרֶת הָעֵינַיִם, שֶׁהֵם קַלֵּי הַמֵּרוֹץ, הֶפְסֵדָם גָּדוֹל, וְרָעָתָם וְעָנְשָׁם מְרֻבִּים. וְאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ שֶׁמִּי שֶׁשּׁוֹמֵר עַצְמוֹ וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע, אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, 'הָדֵין דִּידִי' (-אָדָם זֶה שֶׁלִּי הוּא).