ספר נשים: הלכות אישות, פרק יב
כג) המדיר את אשתו מליהנות לו, בין שפירש שתהא אסורה עד זמן פלוני בין שלא פירש אלא סָתַם, ממתינין לו שלשים יום, אם תמו ימי נדרו, או שלא תמו והתיר נדרו, הרי זה מוטב, ואם לאו, יוציא ויתן כתובה. ובאותן השלשים יום תהיה היא עושה מלאכה ואוכלת מדמיה, ויהיה אחד מחביריו מפרנס אותה דברים שהיא צריכה להן יתר על מעשה ידיה, אם אין מעשה ידיה מספיקין לכל:
כד) המדיר את אשתו שלא תטעום אחד מכל הפירות שבעולם, ממתינין לו עד שלשים יום, יתר על כן, יוציא ויתן כתובה. אפילו הדירה שלא תאכל מאכל רע, אפילו הדירה ממין שלא אכלה אותו מימיה, יוציא אחר ל' יום ויתן כתובה. נדרה היא שלא תאכל אחד מכל הפירות, וקיים לה הוא את נדרה, או שנדרה בנזיר ולא הפר לה, אם רצה שתשב תחתיו ולא תאכל פירות, או שתשב תחתיו ותהיה נזירה, תשב. ואם אמר איני רוצה באשה נדרנית, יוציא ויתן כתובה, והטעם שהוא חייב בכתובתה, שהרי היה בידו להפר, והוא קיים לה ברצונו:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
