שיעור 177, ספר ירמיהו, פרק לא, ל-לג

ל הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־יְהוָ֑ה וְכָֽרַתִּ֗י אֶת־בֵּ֧ית יִשְׂרָאֵ֛ל וְאֶת־בֵּ֥ית יְהוּדָ֖ה בְּרִ֥ית חֲדָשָֽׁה׃ לא לֹ֣א כַבְּרִ֗ית אֲשֶׁ֤ר כָּרַ֨תִּי֙ אֶת־אֲבוֹתָ֔ם בְּיוֹם֙ הֶֽחֱזִיקִ֣י בְיָדָ֔ם לְהֽוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁר־הֵ֜מָּה הֵפֵ֣רוּ אֶת־בְּרִיתִ֗י וְאָֽנֹכִ֛י בָּעַ֥לְתִּי בָ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃ לב כִּ֣י זֹ֣את הַבְּרִ֡ית אֲשֶׁ֣ר אֶכְרֹת֩ אֶת־בֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל אַֽחֲרֵ֨י הַיָּמִ֤ים הָהֵם֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה נָתַ֤תִּי אֶת־תּֽוֹרָתִי֙ בְּקִרְבָּ֔ם וְעַל־לִבָּ֖ם אֶכְתְּבֶ֑נָּה וְהָיִ֤יתִי לָהֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וְהֵ֖מָּה יִֽהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם׃ לג וְלֹ֧א יְלַמְּד֣וּ ע֗וֹד אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֜הוּ וְאִ֤ישׁ אֶת־אָחִיו֙ לֵאמֹ֔ר דְּע֖וּ אֶת־יְהוָ֑ה כִּֽי־כוּלָּם֩ יֵֽדְע֨וּ אוֹתִ֜י לְמִקְּטַנָּ֤ם וְעַד־גְּדוֹלָם֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה כִּ֤י אֶסְלַח֙ לַֽעֲוֹנָ֔ם וּלְחַטָּאתָ֖ם לֹ֥א אֶזְכָּר־עֽוֹד׃

֍֍֍

(ל) הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם ה', וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה.

(לא) והברית החדשה הזו לֹא תהיה כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם – החזקתי בהם ביד חזקה ובעל כרחם, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אף שעדיין לא הגיע הזמן הראוי לכך, ולא היו מוכנים עדיין לשלימות, אך היה הכרח למהר ולהוציאם ממצרים לפני שיתקלקלו לגמרי ולא יהיו ראויים כלל לגאולה, ומחמת כן, שטבעם עדיין היה נמשך אל הרע, והיתה הבחירה בידם, והיתה הברית עמהם בתנאי שלא יחטאו, אֲשֶׁר מחמת כן הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי, וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם – לקחתי אותם בעל כרחם, נְאֻם ה'.

(לב) כִּי זֹאת הַבְּרִית החדשה אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל, אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם, נְאֻם ה', נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם, שיקיימו את התורה מצד הבנת השכל, עד שיהיה הדבר טבעי הנמצא בקירבם, וְעַל לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה – כח הבחירה שבליבם יהיה מלא בחוקי התורה, וכאילו לא יהיה צורך לכתוב את התורה על קלף, כי תהיה התורה כתובה על לוח ליבם, ולא תתעורר להם כל בחירה הנוגדת לחוקי התורה, וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים תחילה, וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי אחר כך לְעָם, כי ההתעוררות תתחיל מלמעלה למטה, ולא בהיפך, וכיון שתהיה ההתעוררות כולה מצד חסדי ה', לא יופסק הדבר בשום אופן.

(לג) וגם לא יתכן שיתעו מהדרך הישרה מחמת חסרון מורים, או מחמת שיהיהו מורים מתעים, וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד – לא יהיה צורך עוד ללמד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו, לֵאמֹר, דְּעוּ אֶת ה', כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי מעצמם, לְמִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם, נְאֻם ה', כִּי אֶסְלַח לַעֲו‍ֹנָם שעשו במזיד, וּלְחַטָּאתָם שנעשתה בשגגה לֹא אֶזְכָּר עוֹד, עד שלא יצטרכו על כך אפילו סליחה.