מסכת כלים, פרק יט, משנה א

פרק יט

משנה א: הַמְפָרֵק אֶת הַמִּטָּה לְהַטְבִּילָהּ, וְהַנּוֹגֵעַ
בַּחֲבָלִין, טָהוֹר. הַחֶבֶל מֵאֵימָתַי הוּא חִבּוּר לַמִּטָּה, מִשֶּׁיְּסָרֵג בָּהּ שְׁלֹשָׁה בָתִּים. וְהַנּוֹגֵעַ מִן הַקֶּשֶׁר וְלִפְנִים, טָמֵא. מִן הַקֶּשֶׁר וְלַחוּץ, טָהוֹר. נִימֵי הַקֶּשֶׁר, הַנּוֹגֵעַ בְּצָרְכּוֹ, טָמֵא. וְכַמָּה הוּא צָרְכּוֹ, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת:

פרק יט, משנה א: מטה שנטמאה, אפשר להטבילה כשהיא שלימה, ואף שאין המים מגיעים למקומות שבהם מתחברים חלקי המטה אלו לאלו, אין זו חציצה. אמנם כאשר המטה גדולה ואי אפשר להטבילה בבת אחת, אפשר לפרק אותה ולהטביל כל חלק בפני עצמו, האדם הַמְפָרֵק אֶת הַמִּטָּה כדי לְהַטְבִּילָהּ, הַנּוֹגֵעַ בַּחֲבָלִין שהמטה מסורגת בהן וקשורים מצד לצד כדמות סורג, כדי שיוכלו לישן עליה], הרי הוא נשאר טָהוֹר, כיון שבשעה שהמטה מפורקת אין חלקיה נחשבים כטמאים ואינם מטמאים, ואף על פי כן מועילה הטבלתן לענין זה שכאשר יחברו את כל החלקים שוב למטה שלימה, לא תחזור טומאתה הישנה למקומה.

עתה דנה המשנה בחבל שמסרגים בו מטה חדשה, ממתי הוא נחשב כחלק ממנה ומקבל טומאה. הַחֶבֶל, שמצד עצמו אינו מקבל טומאה, והתחילו לסרג בו מטה חדשה, מֵאֵימָתַי הוּא נחשב חִבּוּר לַמִּטָּה ומקבל טומאה כמותה, מִשֶּׁיְּסָרֵג בָּהּ שְׁלֹשָׁה בָתִּים, והיינו שלשה ריבועים, ואפילו אם נשאר מהחבל חלק גדול שעדיין לא סורג, מכל מקום כיון שסופו ליסרג הרי כולו מקבל טומאה, ואם נטמאת המטה נטמא החבל, והנוגע בו נטמא. וְאם קשר חבל אחר לאותו חבל שהוא באמצע סירוגו, הַנּוֹגֵעַ מִן הַקֶּשֶׁר וְלִפְנִים, והיינו בחבל הראשון שחלקו מסורג במטה, ואף בקשר עצמו, טָמֵא. מִן הַקֶּשֶׁר וְלַחוּץ, והיינו בחבל השני שמחובר לחבל הראשון, והנגיעה היא מחוץ לקשר, טָהוֹר, וככל חבל שאינו מקבל טומאה כל זמן שאינו חלק מהמטה. נִימֵי הַקֶּשֶׁר – הקצוות של שני החבלים היוצאים מן הקשר, כדרך שהם יוצאים כאשר קושרים שני חבלים זה לזה, שאם לא יעשו כן יפתח הקשר ולא יהיה לו קיום, הַנּוֹגֵעַ בְּצָרְכּוֹ – בחלק הבולט מן הקשר שהוא נצרך לקיום הקשר עצמו, כדי שלא יפתח, טָמֵא. וְכַמָּה הוּא שיעור צָרְכּוֹ של הקשר, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, אך יותר מכך אינו צורך הקשר, וטהור.