מסכת כלים, פרק יח, משנה ט

משנה ט: מִטָּה שֶׁנִּגְנַב חֶצְיָהּ, אוֹ אָבַד חֶצְיָהּ, אוֹ חֲלָקוּהָ אַחִין, אוֹ שֻׁתָּפִין, טְהוֹרָה. הֶחֱזִירוּהָ, מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא. מִטָּה מִטַּמְּאָה חֲבִילָה, וּמִטַּהֶרֶת חֲבִילָה, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מִטַּמְּאָה אֵבָרִים, וּמִטַּהֶרֶת אֵבָרִים:

משנה ט: מִטָּה, המורכבת משתי קורות ארוכות, שתים קצרות, וארבע כרעיים, שֶׁנִּגְנַב חֶצְיָהּ, והיינו ארוכה אחת, קצרה אחת, ושתי כרעיים, אוֹ שאָבַד חֶצְיָהּ, אוֹ שחֲלָקוּהָ אַחִין שירשוה מאביהם, אוֹ שחלקוה שֻׁתָּפִין, כיון שבכל המקרים הללו אין שני החצאים עתידים לשוב ולהתחבר, הרי היא טְהוֹרָה, כיון שאין לחצי המטה שם כלי, ולא רק שאינה מקבלת טומאה, אלא אף אם היתה טמאה, פקעה טומאתה והרי היא טהורה. ואם לאחר זמן הֶחֱזִירוּהָ, כיון שלא עמדה לכך מתחילה אין אומרים שתהא טמאה למפרע ותחזור אליה טומאתה הישנה, אלא מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה רק מִכָּאן וּלְהַבָּא, וכאילו היא מטה חדשה.

מִטָּה שהתפרקה, ואחת מכרעי המטה מחוברת לקורה הקצרה בלבד, והתפרקה מהקורה הארוכה, הרי היא מִטַּמְּאָה חֲבִילָה – הכרע והקצרה המחוברת אליה נחשבות כחלק אחד, ואם נטמאה הכרע נטמאה עמה גם הקצרה המחוברת אליה, וּמִטַּהֶרֶת חֲבִילָה – כאשר מטביל את הכרע כשהיא מחוברת לקורה הקצרה, עלתה לה טבילה, ואין הקצרה חוצצת בפני אותו חלק של הכרע שאין המים נוגעים בו מחמתה, וכשם שכאשר מטבילים מטה שלמה אין החלקים חוצצים זה לזה, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים חולקים ואוֹמְרִים, באופן זה שהיתה הכרע מחוברת רק לקצרה ומפורקת מהארוכה, מִטַּמְּאָה אֵבָרִים, שאם נטמאה הכרע לא נטמאה הקורה הקצרה המחוברת אליה, וּמִטַּהֶרֶת אֵבָרִים – כאשר מטביל את הכרע עליו להטבילה בפני עצמה, ולא כשהיא מחוברת לקצרה, כיון שהיא נחשבת כחציצה לאותה כרע.