שיעור 201, ספר ירמיהו, פרק לד, יא-טז

יא וַיָּשׁ֨וּבוּ֙ אַֽחֲרֵי־כֵ֔ן וַיָּשִׁ֗בוּ אֶת־הָֽעֲבָדִים֙ וְאֶת־הַשְּׁפָח֔וֹת אֲשֶׁ֥ר שִׁלְּח֖וּ חָפְשִׁ֑ים וַֽיִּכְבְּשׁ֔וּם לַֽעֲבָדִ֖ים וְלִשְׁפָחֽוֹת׃ יב וַיְהִ֤י דְבַר־יְהוָה֙ אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ מֵאֵ֥ת יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃ יג כֹּֽה־אָמַ֥ר יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָֽנֹכִ֗י כָּרַ֤תִּֽי בְרִית֙ אֶת־אֲב֣וֹתֵיכֶ֔ם בְּי֨וֹם הֽוֹצִאִ֤י אוֹתָם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִ֖ים לֵאמֹֽר׃ יד מִקֵּ֣ץ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֡ים תְּֽשַׁלְּח֡וּ אִישׁ֩ אֶת־אָחִ֨יו הָֽעִבְרִ֜י אֲשֶֽׁר־יִמָּכֵ֣ר לְךָ֗ וַעֲבָֽדְךָ֙ שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֔ים וְשִׁלַּחְתּ֥וֹ חָפְשִׁ֖י מֵֽעִמָּ֑ךְ וְלֹֽא־שָׁמְע֤וּ אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ אֵלַ֔י וְלֹ֥א הִטּ֖וּ אֶת־אָזְנָֽם׃ טו וַתָּשֻׁ֨בוּ אַתֶּ֜ם הַיּ֗וֹם וַתַּֽעֲשׂ֤וּ אֶת־הַיָּשָׁר֙ בְּעֵינַ֔י לִקְרֹ֥א דְר֖וֹר אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֑הוּ וַתִּכְרְת֤וּ בְרִית֙ לְפָנַ֔י בַּבַּ֕יִת אֲשֶׁר־נִקְרָ֥א שְׁמִ֖י עָלָֽיו׃ טז וַתָּשֻׁ֨בוּ֙ וַתְּחַלְּל֣וּ אֶת־שְׁמִ֔י וַתָּשִׁ֗בוּ אִ֤ישׁ אֶת־עַבְדּוֹ֙ וְאִ֣ישׁ אֶת־שִׁפְחָת֔וֹ אֲשֶׁר־שִׁלַּחְתֶּ֥ם חָפְשִׁ֖ים לְנַפְשָׁ֑ם וַתִּכְבְּשׁ֣וּ אֹתָ֔ם לִֽהְי֣וֹת לָכֶ֔ם לַֽעֲבָדִ֖ים וְלִשְׁפָחֽוֹת׃

֍֍ ֍

(יא) אמנם לאחר זמן חזרו בהם בעלי העבדים, וַיָּשׁוּבוּ אַחֲרֵי כֵן, וַיָּשִׁבוּ אֶת הָעֲבָדִים וְאֶת הַשְּׁפָחוֹת אֲשֶׁר שִׁלְּחוּ חָפְשִׁים, וַיִּכְבְּשׁוּם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת, ובזה חטאו פעמיים, שעברו על הברית שכרתו, וגם היתה זו גזילת נפשות, מאחר וכבר שילחום לחופשי, לא היתה להם כל רשות לכבשם לעבדים.

(יב) וַיְהִי דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ, מֵאֵת ה', לֵאמֹר.

(יג) כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אָנֹכִי כָּרַתִּי בְרִית אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הוֹצִאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים, לֵאמֹר.

(יד) כשם שהוצאתי אתכם מבית עבדים לחופשי, כך אתם תשלחו את עבדיכם לחופשי, ומִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ אֶת אָחִיו הָעִבְרִי אֲשֶׁר יִמָּכֵר לְךָ, וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים, וְשִׁלַּחְתּוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ, וְלֹא שָׁמְעוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֵלַי, למצוות התורה בעצמה, וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם לדברי הנביאים שהוכיחו אותם על כך.

(טו) וַתָּשֻׁבוּ אַתֶּם הַיּוֹם, ברצונכם לתקן את חטא אבותיכם, וַתַּעֲשׂוּ אֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי אף יותר ממה שציויתי, לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְרֵעֵהוּ אפילו קודם שעברו שש שנים, וַתִּכְרְתוּ בְרִית לְפָנַי בַּבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו.

(טז) וַתָּשֻׁבוּ – אך חזרתם בכם לאחר זמן, וחטאתם בשנים, וַתְּחַלְּלוּ אֶת שְׁמִי בכך שעברתם על הברית, וַתָּשִׁבוּ אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ אֲשֶׁר שִׁלַּחְתֶּם חָפְשִׁים לְנַפְשָׁם, וַתִּכְבְּשׁוּ אֹתָם לִהְיוֹת לָכֶם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת, וזהו גזל נפשות מישראל, כיון שלאחר שהוצאתם אותם לחירות אין לכם כל זכות בהם.