מסכת כלים, פרק כא, משנה א1

משנה א: הַנּוֹגֵעַ בַּכֹּבֶד הָעֶלְיוֹן, בַּכֹּבֶד הַתַּחְתּוֹן, בַּנִּירִים, וּבַקֵּירוֹס, וּבְחוּט שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי אַרְגָּמָן, וּבְעִירָה שֶׁאֵינוֹ עָתִיד לְהַחֲזִירָהּ, טָהוֹר.

פרק כא
משנה א: להבנת פרטי הדינים שבמשנה יש להקדים את צורת הכלי המשמש לאריגת הבדים. דרך אריגת הבד נעשית על ידי שמותחים את כל חוטי ה'שְׁתִי' על גבי גליל אחד, וכדי להעביר את חוט ה'ערב' בין חוטי השתי, מחלקים את חוטי השתי לשתי קבוצות, כל החוטים הזוגיים מחוברים למערכת אחת ועוברים לתוך טבעות הקבועות במסגרת של עץ אחת, וכל החוטים שאינם זוגיים מחוברים למערכת שניה, ועוברים שם דרך טבעות הקבועות גם כן במסגרת של עץ. נמצא שכאשר מגביהים את המסגרת האחת – נפרדים חוטי השתי זה מזה, וניתן להעביר ביניהם בקלות את חוט הערב, לאחר מכן מורידים את המערכת הגבוהה ומרימים את הנמוכה, ועל ידי זה חוט הערב הקודם נדחק אל בין חוטי השתי, וניתן להעביר אותו פעם נוספת בין החוטים, ובדרך זו ניתן לארוג במהירות את הבד, וכל החלק הארוג נגלל על גליל עץ נוסף. משנתנו מבררת את דיניהם של החלקים השונים שבכלי אריגה זה, לגבי טומאה וטהרה:

הַנּוֹגֵעַ בַּכֹּבֶד הָעֶלְיוֹן, והוא גליל העץ שעליו כרוכים חוטי השתי שעדיין לא נארגו, וכן הנוגע בַּכֹּבֶד הַתַּחְתּוֹן, והוא גליל העץ שעליו כרוכים חוטי השתי לאחר שנארגו עם חוטי הערב, בַּנִּירִים – במסגרות העץ שדרכם עוברים חוטי השתי לפני אריגתם, ובכל מסגרת עוברים מחצית מחוטי השתי, וכפי שהתבאר, וּבַקֵּירוֹס – כלי העשוי כמסרק, שדרכו עוברים כל חוטי השתי, ועל ידו מהדק האורג את חוט הערב העובר בין חוטי השתי, וּבְחוּט שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי אַרְגָּמָן, כלומר, לפעמים משלבים באריגה חוטים בצבע ארגמן, וכיון שצבע זה יקר מאד ואין האורג רוצה שיתלכלך בזמן האריגה, תופרים על חוטי הארגמן חוטי צמר רגילים לשמירתם, ובסיום האריגה מסירים את לוטי הצמר הללו ומתגלה צבע הארגמן, וּבְעִירָה שֶׁאֵינוֹ עָתִיד לְהַחֲזִירָהּ, כלומר, כאשר יוצא מהחוט הארוג חוט מיותר ונוצרת כמין עניבה מיותרת באריגה, אם העניבה הזו ארוכה מידי שאינו יכול לשלבה בתוך המשך האריגה, חותך את העניבה כולה מתוך הבד הארוג, טָהוֹר, כלומר, אף אם נגעה טומאה בבד הארוג, שהוא מקבל טומאה, מכל מקום כל הכלים הללו שהוזכרו כאן אינם מקבלים טומאה מהבגד, כיון שחיבורם לבגד הוא לזמן קצר בלבד, למשך זמן האריגה ולא יותר, ואין זה נחשב חיבור הגורם להם לקבל טומאה.