מסכת כלים, פרק כב, משנה ב

משנה ב: הַשֻּׁלְחָן שֶׁנִּטְּלָה אַחַת מֵרַגְלָיו, טָהוֹר. נִטְּלָה שְׁנִיָּה, טָהוֹר. נִטְּלָה הַשְּׁלִישִׁית, טָמֵא כְּשֶׁיַּחְשֹׁב עָלָיו. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֵין צָרִיךְ מַחֲשָׁבָה. וְכֵן הַדְּלֻפְקִי:

משנה ב: הַשֻּׁלְחָן שיש לו שלש רגלים, שֶׁנִּטְּלָה אַחַת מֵרַגְלָיו, ואי אפשר לאכול עליו בדרך זו, הרי בטל ממנו שם 'שלחן', וטָהוֹר – אינו מקבל טומאה. וכן אם נִטְּלָה גם הרגל השְׁנִיָּה, טָהוֹר, שהרי עדיין אינו ראוי לשימוש. אך אם נִטְּלָה גם הרגל הַשְּׁלִישִׁית, טָמֵא – מקבל טומאה, שהרי ראוי לוח השלחן להניחו על הארץ ולאכול עליו בדרך זו, כְּשֶׁיַּחְשֹׁב עָלָיו – ובתנאי שיחשוב האדם להשתמש בלוח השלחן בדרך זו, ו בכך הוא מחשיבו ככלי הראוי לקבל טומאה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֵין צָרִיךְ מַחֲשָׁבָה, כיון ששימוש זה בלוח השלחן הוא כעין השימוש הראשון שהיה לו, כשהיו לו רגלים, ובאופן זה אין צורך במחשבה כדי להחשיבו ככלי המקבל טומאה, וְכֵן הַדְּלֻפְקִי, שזהו שלחן המיוחד בצורתו למאכלים ומשקאות, שאם ניטלו שלשת רגליו דינו תלוי במחלוקת תנא קמא ורבי יוסי, האם יש צורך במחשבה על כך.