מסכת עירובין, פרק י, שיעור 116

משנה

אִילָן הַמֵּיסֵךְ לָאָרֶץ – אילן העומד ברשות הרבים, וענפיו נוטים לצדדים ויורדים למטה כמין קשת, עד שראשי הענפים קרובים לארץ, אִם אֵין נוֹפוֹ גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים – אם ראשי הענפים מגיעים עד פחות משלש טפחים מהארץ, מְטַלְטְלִין תַּחְתָּיו – מותר לטלטל בחלל שנוצר בין גזע העץ לבין ראשי הענפים.

דין נוסף: וְאִם שָׁרָשָׁיו של האילן גְּבוֹהִין מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, לֹא יֵשֵׁב עֲלֵיהֶן, כטעם שיבואר בגמרא.

גמרא

שנינו במשנה, 'אִם אֵין נוֹפוֹ גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, מטלטלין תחתיו'. מבאר הרי"ף, פֵּירוּשׁ, כֵּיוָן שֶׁאֵין בֵּינוֹ [-בין ראשי הענפים] וּבֵין הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, הֲווֹ לְהוּ כִּלְבוּדִין לָאָרֶץ – הרי הם כצמודים לארץ, וְנִמְצְאוּ – והרי הם נחשבים כִּמְחִיצּוֹת, לְפִיכָךְ מוּתָּר לְטַלְטֵל תַּחְתָּיו שֶׁל אִילָן, בחלל שנוצר בין הגזע לבין ראשי הענפים.

מוסיף הרי"ף: וְאוֹקְמָא – והעמיד דין זה רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב בְּפֶרֶק הַיָּשֵׁן (סוכה כד), דְּעָבִיד לְהוּ בְּהוּצָא וְדַפְנָא – שאורג את ענפי האילן ומחברם זה לזה באמצעות גבעולים דקים וחזקים, כִּי הֵיכִי דְּלֹא לִיזוֹל וְלֵיתֵי – כדי שלא יתנודדו וישובו וילכו אנה ואנה בְּרוּחַ מְצוּיָה, דְּכָל מְחִיצָּה שֶׁאֵינָה יְכוֹלָה לַעֲמֹד בחוזקה בִּפני רוּחַ מְצוּיָה, אֵינָהּ נחשבת מְחִיצָּה.

מבארת הגמרא באיזה שטח מותר לטלטל בחלל שתחת העץ: אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ [-בנו] דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ, עץ זה שענפיו נעשו לו כמחיצות, אֵין מְטַלְטְלִין בּוֹ – בחלל שתחתיו, אם הוא גדול יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם, והטעם לכך, מִשּׁוּם דְּהַוְיָא דִּירָה שֶׁתַּשְׁמִישָׁהּ לַאֲוִיר – כיון שחלל זה אינו נחשב 'דירה' ממש העשויה לדור בה ביום ובלילה, אלא כדירה המיועדת לשמור מתוכה את אויר הפרדסים והגינות הנמצאים מסביב, וְכָל דִּירָה שֶׁתַּשְׁמִישָׁהּ לַאֲוִיר, אֵין מְטַלְטְלִין בָּהּ אֶלָּא אם היא בְּגודל בֵּית סָאתַיִם, שֶׁהוּא שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִים, ולא יותר, כיון שבשיעור זה הוא יכול להחשב כ'חצר', כמו שמצאנו בחצר המשכן שזה היה גודלה, אך בשיעור גדול יותר אי אפשר להחשיב את המקום כחצר.

שנינו במשנה, 'וְאִם שָׁרָשָׁיו גְּבוֹהִין מִן הָאָרֶץ וכו' שלשה טפחים, לא ישב עליהם'. והטעם לכך, מִפְּנֵי שֶׁאָסוּר מדרבנן לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאִילָן בְּשַּׁבָּת, מחשש שיבא לתלוש ממנו ענף [ואף שבשרשים לא כל כך שייך חשש זה, מכל מקום גזרו חכמים בכל שימושי האילן (רבינו יהונתן)], אֲבָל אִם השורשים אֵינָן גְּבוֹהִין שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, הֲרֵי הֵן כְּקַרְקַע, וּמוּתָּר לֵישֵׁב עֲלֵיהֶן בשבת.

אִיתְּמַר – נאמרה מחלוקת זו בבית המדרש, שָׁרְשֵׁי אִילָן שאין גובהן שוה, הַבָּאִין מִלְּמַעְלָה מִשְּׁלֹשָׁה בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה – שתחילתם גבוהים שלשה טפחים מהקרקע, ובהמשך מושפל גובהם ואין בהם גובה שלשה טפחים, לדברי הכל אסור לשבת על השורשים במקום שהם גבוהים שלשה טפחים, אך נחלקו אמוראים בדין המקום שבו הם נמוכים משלשה טפחים, רַבָּה אָמַר, מוּתָּרִין – מותר לשבת [או להשתמש שימושים אחרים] במקום זה, כיון דְּכָל מקום שהוא פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה לְאַרְעָא – סמוך לקרקע, אַרְעָא הוּא – דינו כקרקע. רַב שֵׁשֶׁת אָמַר, אֲסוּרִין, כֵּיוָן דְּמִכֹּחַ אִיסּוּרָא קָא אָתוּ – כיון ששורשים אלו באים מכח השורשים הגבוהים משלשה טפחים, האסורים בשימוש, לכן אף הם אֲסוּרִין.

פוסק הרי"ף: וְהִלְכְתָא כְּרַבָּה – וההלכה היא כדברי רבה, שמותר להשתמש בשורשי עץ הנמוכים משלשה טפחים, אף שאותם שורשים במקום אחר גבוהים הם שלשה טפחים, והראיה לכך, דְּהָא רַב יוֹסֵף שָׁרָא לֵיהּ – התיר לְאַבַּיֵּי לנהוג למעשה כְּוָתֵיהּ דְּרַבָּה – כשיטת רבה, שהדבר מותר.

הגמרא מביאה ברייתא בענין זה, בה יבואר שיש אופן שאסור להשתמש בשורשים הנמוכים משלשה טפחים, אם במקום אחר הם גבוהים יותר: תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, שָׁרְשֵׁי אִילָן, הַגְּבוֹהִין מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, אִם יֵשׁ חָלָל ריק תַּחְתֵּיהֶן בגובה שְׁלֹשָׁה טפחים, וְאַף עַל פִּי שֶׁצִּדּוֹ אֶחָד של השורש שָׁוֶה לְגובה האָרֶץ, הֲרֵי זֶה לֹא יֵשֵׁב עֲלֵיהֶן, אפילו בצד השוה לארץ, כיון שמשלשת הצדדים האחרים הוא גבוה שלשה טפחים, ואף רבה מודה באופן זה שאסור להשתמש בכל השורש, אף במקום הנמוך, כיון שאותו מקום בטל לשלשת הצדדים האחרים, הגבוהים (רבינו יהונתן) [אבל אם בשני צדדים הוא סמוך לארץ, אף שבשני הצדדים האחרים הוא גבוה מן הארץ שלשה טפחים, מותר להשתמש בצדדים הנמוכים ואסור להשתמש בצדדים הגבוהים, אף לדעת רבה (רש"י על הרי"ף, ומשנה ברורה)], לְפִי שֶׁאֵין עוֹלִין בָּאִילָן בשבת, וְאֵין נִתְלִין בָּאִילָן, וְאֵין נִסְמָכִים בָּאִילָן.

אומרת הברייתא דין נוסף, וְלֹא יַעֲלֶה עֲלֵיהֶן מִבְּעוֹד יוֹם – מערב שבת, על דעת לֵישֵׁב שָׁם כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ, כיון שלא רק הטיפוס על האילן נאסר, אלא אף עצם הישיבה על גבי האילן בשבת אסורה.

מוסיפה הברייתא, אֶחָד הָאִילָן וְאֶחָד בְּהֵמָה – איסור זה של שימוש בשבת הוא בין באילן ובין בבהמה, שאסרו חכמים אף להשתמש בבהמה בשבת, מחשש שיבא לתלוש ענף כדי להכותה ולהוליכה בדרך, אֲבָל בּוֹר, שִׁיחַ [-תעלה מרובעת וארוכה], וּמְעָרָה [-עגולה ומקורה], וְגָדֵר, שאין בהם חשש של תלישת ענף, לא אסרום חכמים כלל, ולכן מְטַפֵּס וְעוֹלֶה מְטַפֵּס וְיוֹרֵד אֲפִילּוּ הֵן מֵאָה אַמָּה.