מסכת כלים, פרק כד, משנה ד

משנה ד: שָׁלֹשׁ תֵּבוֹת הֵן. תֵּבָה שֶׁפִּתְחָהּ מִצִּדָּהּ, טְמֵאָה מִדְרָס. מִלְמַעְלָן, טְמֵאָה טְמֵא מֵת. וְהַבָּאָה בַמִּדָּה, טְהוֹרָה מִכְּלוּם:

משנה ד: שָׁלֹשׁ תֵּבוֹת הֵן, שדיניהן שונים לגבי טומאה וטהרה, תֵּבָה שֶׁפִּתְחָהּ מִצִּדָּהּ, יכול האדם לשבת על גבה בשעה שמשתמשים בה, שהרי ניתן להכניס ולהוציא דברים מהפתח שבצידה מבלי שיקום האדם שיושב על גבה, ולכן היא טְמֵאָה טומאת מִדְרָס. תיבה שפתחה מִלְמַעְלָן, ואם אדם יושב עליה ורוצים להשתמש בה אומרים לו לקום ממקומו, נמצא שאינה מיועדת לישיבה, ולכן טְמֵאָה טְמֵא מֵת ושאר טומאות, אך אינה מקבלת טומאת מדרס. וְתיבה הַבָּאָה בַמִּדָּה, והיינו שהיא גדולה ביותר ומכילה יותר מארבעים סאה בלח, טְהוֹרָה מִכְּלוּם – אינה מקבלת טומאה כלל, וכטעם שהתבאר לעיל (שהקישה התורה את כל הכלים המקבלים טומאה לשק, וכשם שהדרך היא לטלטל שק כשהוא ריק וכשהוא מלא, כך כל הכלים המקבלים טומאה צריכים להיות ראויים לטלטול גם כשהם מלאים, וכלים שמכילים יותר מארבעים סאה אינם ראויים לטלטול כלל).