שיעור 222, ספר ירמיהו, פרק לט, טו-יח

טו וְאֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ הָיָ֣ה דְבַר־יְהוָ֑ה בִּֽהְיֹת֣וֹ עָצ֔וּר בַּֽחֲצַ֥ר הַמַּטָּרָ֖ה לֵאמֹֽר׃ טז הָל֣וֹךְ וְאָֽמַרְתָּ֡ לְעֶֽבֶד־מֶ֨לֶךְ הַכּוּשִׁ֜י לֵאמֹ֗ר כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִי֩ מֵבִ֨י אֶת־דְּבָרַ֜י אֶל־הָעִ֥יר הַזֹּ֛את לְרָעָ֖ה וְלֹ֣א לְטוֹבָ֑ה וְהָי֥וּ לְפָנֶ֖יךָ בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃ יז וְהִצַּלְתִּ֥יךָ בַיּוֹם־הַה֖וּא נְאֻם־יְהוָ֑ה וְלֹ֤א תִנָּתֵן֙ בְּיַ֣ד הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה יָג֖וֹר מִפְּנֵיהֶֽם׃ יח כִּ֤י מַלֵּט֙ אֲמַלֶּטְךָ֔ וּבַחֶ֖רֶב לֹ֣א תִפֹּ֑ל וְהָֽיְתָ֨ה לְךָ֤ נַפְשְׁךָ֙ לְשָׁלָ֔ל כִּֽי־בָטַ֥חְתָּ בִּ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃

֍֍ ֍

(טו) וְאֶל יִרְמְיָהוּ הָיָה דְבַר ה', בִּהְיֹתוֹ עָצוּר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה, לֵאמֹר.

(טז) הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ לְעֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי, שהציל את ירמיהו מטביעה בטיט, לֵאמֹר, כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי מֵבִי אֶת דְּבָרַי אֶל הָעִיר הַזֹּאת, לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה, כי עד עתה היתה הרעה כדי שיחזרו בתשובה וייטב להם, אך עתה, לאחר שהתרה ירמיהו הנביא בצדקיהו המלך בפעם האחרונה, ולא שמע בקולו, נגזרה הגזירה על חורבן העיר בכל מקרה, וְהָיוּ לְפָנֶיךָ הדברים בַּיּוֹם הַהוּא, כי תראה בעיניך את הרעה.

(יז) ואף על פי כן לא תגיע אליך הרעה, וְהִצַּלְתִּיךָ בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה', גם מהשרים הרוצים ברעתך, וגם מהכשדים, וְלֹא תִנָּתֵן בְּיַד הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אַתָּה יָגוֹר מִפְּנֵיהֶם.

(יח) כִּי מַלֵּט אֲמַלֶּטְךָ בהשגחה פרטית, וּבַחֶרֶב לֹא תִפֹּל, וְהָיְתָה לְךָ נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל, כִּי בָטַחְתָּ בִּי, נְאֻם ה'.