ספר נשים: הלכות אישות, פרק יח
ה) אלמנה שחלתה, אם צריכה לרפואה שאין לה קצבה, הרי רפואה זו נחשבת כמזונות, שהרי היא זקוקה להם בקביעות בדומה למזונות, ויורשין חייבין בה, כשם שהם חייבים במזונותיה. ואם היא רפואה שיש לה קצבה, הרי זו מתרפאה מכתובתה. נשבית, אין היורשין חייבין לפדותה, אפילו היתה יבמה, ואפילו נשבית בחיי בעלה, ומת והיא בשביה, אין היורשים חייבין לפדותה מנכסיו, אלא נפדית משל עצמה, או תטול כתובתה ותפדה עצמה:
ו) מתה האלמנה, יורשי הבעל חייבין בקבורתה. ואם נשבעה שבועת אלמנה שלא גבתה כתובתה ואחר כך מתה, יורשיה יורשין כתובתה, והן חייבין בקבורתה, אבל לא יורשי הבעל. מעשה ידי האלמנה שייך ליורשין, ויורש שאמר לאלמנה 'טלי מעשה ידיך במזונותיך', אין שומעין לו. אבל אם היא שרצתה בזה, שומעין לה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
