ספר נשים: הלכות אישות, פרק יט
ח) היה נשוי שתי נשים, והיו לו מהן בנים, ומת, והיו שתי הנשים ראויות לקבל כתובתן, ואחר כך מתו הנשים, אם נשבעו ואחר כך מתו, באופן שהיו יכולות לגבות את הכתובה מהירושה, כל אחד ואחד יורש כתובת אמו בירושה של תורה, ולא בתנאי זה, לפיכך אין משגיחין אם יש שם מוֹתָר דינר או אין שם, ויורשי האשה הראשונה קודמין ליורשי השנייה. ואם לא נשבעו הנשים, חולקין הבנים הכל בשוה, ואין שם ירושת כתובה, לפי שאין לאלמנה כתובה עד שתשבע:
ט) ואם אשה אחת נשבעה ואחת לא נשבעה, זו שנשבעה בניה יורשין כתובתה תחלה, והשאר חולקין אותו בשוה. וכל היורש כתובת אמו שמתה בחיי אביו, אינו טורף מנכסים משועבדים שביד הלקוחות, אלא מבני חורין, ככל היורשין:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
