שיעור 239, ספר ירמיהו, פרק מד, כ-כג

כ וַיֹּ֥אמֶר יִרְמְיָ֖הוּ אֶל־כָּל־הָעָ֑ם עַל־הַגְּבָרִ֤ים וְעַל־הַנָּשִׁים֙ וְעַל־כָּל־הָעָ֔ם הָֽעֹנִ֥ים אֹת֛וֹ דָּבָ֖ר לֵאמֹֽר׃ כא הֲל֣וֹא אֶת־הַקִּטֵּ֗ר אֲשֶׁ֨ר קִטַּרְתֶּ֜ם בְּעָרֵ֤י יְהוּדָה֙ וּבְחֻצ֣וֹת יְרֽוּשָׁלִַ֔ם אַתֶּ֧ם וַאֲבֽוֹתֵיכֶ֛ם מַלְכֵיכֶ֥ם וְשָֽׂרֵיכֶ֖ם וְעַ֣ם הָאָ֑רֶץ אֹתָם֙ זָכַ֣ר יְהוָ֔ה וַֽתַּעֲלֶ֖ה עַל־לִבּֽוֹ׃ כב וְלֹֽא־יוּכַל֩ יְהוָ֨ה ע֜וֹד לָשֵׂ֗את מִפְּנֵי֙ רֹ֣עַ מַֽעַלְלֵיכֶ֔ם מִפְּנֵ֥י הַתּֽוֹעֵבֹ֖ת אֲשֶׁ֣ר עֲשִׂיתֶ֑ם וַתְּהִ֣י אַ֠רְצְכֶם לְחָרְבָּ֨ה וּלְשַׁמָּ֧ה וְלִקְלָלָ֛ה מֵאֵ֥ין יוֹשֵׁ֖ב כְּהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ כג מִפְּנֵי֩ אֲשֶׁ֨ר קִטַּרְתֶּ֜ם וַֽאֲשֶׁ֧ר חֲטָאתֶ֣ם לַֽיהוָ֗ה וְלֹ֤א שְׁמַעְתֶּם֙ בְּק֣וֹל יְהוָ֔ה וּבְתֹֽרָת֧וֹ וּבְחֻקֹּתָ֛יו וּבְעֵֽדְוֹתָ֖יו לֹ֣א הֲלַכְתֶּ֑ם עַל־כֵּ֞ן קָרָ֥את אֶתְכֶ֛ם הָֽרָעָ֥ה הַזֹּ֖את כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

֍֍ ֍

(כ) וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל כָּל הָעָם, עַל הַגְּבָרִים היודעים שנשותיהם מקטרות לעבודה זרה, וְעַל הַנָּשִׁים המקטרות בעצמן, וְעַל כָּל הָעָם – לאותם שישבו בפתרוס, ששם היו גם הגברים וגם הנשים מקטרים, הָעֹנִים אֹתוֹ דָּבָר – שהשיבו לו דברים אלו, שכל זמן שעבדו עבודה זרה לא ראו רעה, ומאז שהפסיקו לעובדה באו עליהם הצרות, לֵאמֹר.

(כא) הֲלוֹא אֶת הַקִּטֵּר הזה עצמו, שאתם טוענים שאינו לשם עבודה זרה, הוא אֲשֶׁר קִטַּרְתֶּם בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם, ואף שבזמן מלכות יהויקים וצדקיהו לא היתה עבודה זרה כל כך כמו בזמן מלכות אחז ומנשה, מכל מקום גם בזמן מלכי יהודה הצדיקים התמדתם בעבודה זו אַתֶּם וַאֲבוֹתֵיכֶם, מַלְכֵיכֶם וְשָׂרֵיכֶם וְעַם הָאָרֶץ, אֹתָם זָכַר ה', וַתַּעֲלֶה עַל לִבּוֹ המחשבה להענישכם.

(כב) ואמנם בתחילה המתין ה' ולא מיהר להעניש, עד שהתמלאה סאת העוונות, וְלֹא יוּכַל ה' עוֹד לָשֵׂאת את עוונותיכם, מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, מִפְּנֵי הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם, ואז בא עליכם העונש, וַתְּהִי אַרְצְכֶם לְחָרְבָּה וּלְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה מֵאֵין יוֹשֵׁב כְּהַיּוֹם הַזֶּה (וזו גם ראיה לחומרת העוון, כי בשאר העוונות של ישראל ממהר ה' להענישם כדי שלא תתמלא סאת העוונות, ולא יבוא על העם עונש חמור יותר, אבל בעבודה זרה, מחמת חומרתה, אין ה' מעניש מיד, אלא כשהתמלאה הסאה מקבלים עונש חמור, שנחרבה ארצם והוגלו ממנה).

(כג) והטעם שנתן להם ה' מקום לטעות בכך שלא נענשו מיד בימי מנשה, שאז היו מבינים שהעונש בא עליהם בגלל שחטאו בעבודה זרה, מִפְּנֵי אֲשֶׁר קִטַּרְתֶּם לעבודה זרה, ובחטא גדול כזה מעלים ה' את העונש מהאדם, כדי להאבידו, וַאֲשֶׁר חֲטָאתֶם לַה' גם בשאר עבירות, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹל ה' שהודיע לכם על ידי הנביאים שהעונש עתיד לבוא עליכם וּבְתֹרָתוֹ וּבְחֻקֹּתָיו וּבְעֵדְו‍ֹתָיו לֹא הֲלַכְתֶּם, שאילו הייתם יודעים את התורה הייתם מבינים שה' יעניש את החוטא, עַל כֵּן קָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה הַזֹּאת, כַּיּוֹם הַזֶּה.