מסכת כלים, פרק כו, משנה ה

משנה ה: אֵלּוּ עוֹרוֹת טְמֵאִין מִדְרָס, עוֹר שֶׁחִשַּׁב עָלָיו לְשָׁטִיחַ, עוֹר סְקֹרְטְיָא, עוֹר קָטָבֹלְיָא, עוֹר הַחַמָּר, עוֹר הַכַּתָּן, עוֹר הַכַּתָּף, עוֹר הָרוֹפֵא, עוֹר הָעֲרִיסָה, עוֹר הַלֵּב שֶׁל קָטָן, עוֹר הַכַּר, עוֹר הַכֶּסֶת, מִדְרָס. עוֹר הַסָּרוֹק, עוֹר הַסּוֹרֵק, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מִדְרָס. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, טְמֵא מֵת:

משנה ה: אֵלּוּ הם העוֹרוֹת, שאף על פי שהם פשוטים ואין להם בית קיבול מכל מקום כיון שהם עשויים לישיבה או לשכיבה הרי הם טְמֵאִין (-מקבלים טומאת) מִדְרָס, עוֹר שֶׁחִשַּׁב עָלָיו לְשָׁטִיחַ לישיבה, כפי שהיה מנהגם, לשבת על שטיחים. עוֹר סְקֹרְטְיָא – סינר של בעלי מלאכה, העשוי מעור עבה, עוֹר קָטָבֹלְיָא – עור שמכסים בו את מצעי המיטה וישנים עליו, עוֹר שחוגרו על מותניו הַחַמָּר (-המוליך חמורים), עוֹר שקושרו על גופו הַכַּתָּן – המנפץ כותנה, והיינו פשתן, כדי שלא יתלכלכו בגדיו מקסמי הפשתן, עוֹר שמניח על כתפו הַכַּתָּף – הנושא משאות בכתפו, כדי שלא יזיק לו המשא, עוֹר שחוגר בו הָרוֹפֵא, כדי שלא יתלכלו בגדיו מהפצעים והדם של החולים שהוא מטפל בהם, עוֹר שמניחים תחת התינוק הַמונח בעֲרִיסָה, כדי שלא ילכלך את העריסה עצמה, עוֹר הַלֵּב שֶׁל קָטָן – עור קטן שקושרים כנגד ליבו של הקטן, שלא יתלכלכו בגדיו באכילתו ורירו, עוֹר הַכַּר ועוֹר הַכֶּסֶת – עורות שמניחים על הכרים והכסתות כדי שלא יתלכלכו מהשימוש בהם, כל אלו טמאים טומאת מִדְרָס, כיון שהם מיוחדים לישיבה או לשכיבה, ואף אותם שאינם מיוחדים לכך, מכל מקום בזמן שאינם משמשים לשימושם הרגיל, הדרך היא לשבת או לשכב עליהם.

עוֹר הַסָּרוֹק – רצועת עור שכורכים בה את הצמר הסרוק, עוֹר הַסּוֹרֵק – עור שמניח על ירכיו האדם הסורק את הצמר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כיון שלפעמים רגילים לשבת עליהם, הרי הם מקבלים טומאת מִדְרָס. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כיון שעורות אלו מתמלאים בסיבי צמר משני צידיהם אין דרך לשבת עליהם כלל, כדי שלא ידבקו סיבי הצמר לבגדיו של היושב (ואין זה דומה לשאר העורות שהוזכרו לעיל, שמתלכלכים רק בצידם האחד, ועדיין ניתן לשבת על צידם השני), ונטמאים רק בטְמֵא מֵת, כיון שהם נחשבים כבגד, המקבל טומאה.