מסכת כלים, פרק כו, משנה ד 2

המשך משנה ד: סוֹלְיָם שֶׁנִּפְסַק מִכָּל מָקוֹם, טָהוֹר. מִנְעָל שֶׁנִּפְחַת, אִם אֵינוֹ מְקַבֵּל אֶת רֹב הָרֶגֶל, טָהוֹר. מִנְעָל שֶׁעַל הָאֵמוּם, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִים. כָּל חֲמָתוֹת צְרוּרוֹת, טְהוֹרוֹת, חוּץ מִשֶּׁל עַרְבִיִּין. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, צְרוֹר שָׁעָה, טְהוֹרוֹת. צְרוֹר עוֹלָם, טְמֵאוֹת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל חֲמָתוֹת צְרוּרוֹת, טְהוֹרוֹת:

סוֹלְיָם, והוא דומה לסנדל בכך שהוא עשוי מפיסת עור קשה בצורת כף הרגל, אך אין לו עקב בסופו ולא חוטם בראשו, וקשור ברצועות על גבי הרגל, שֶׁנִּפְסַק מִכָּל מָקוֹם – בכל מקום שהוא, בין תחת העקב ובין תחת האצבעות ובין באמצע, כיון שבאופן זה אינו ראוי כלל לשימוש, הרי הוא טָהוֹר.

מִנְעָל, העשוי מעור רך, והעור שבו מכסה גם את רוב כף הרגל מלמעלה, שֶׁנִּפְחַת – נקרע מעט מהעור שבראש הנעל, במקום האצבעות, אִם מחמת קריעה זו אֵינוֹ מְקַבֵּל לתוכו אֶת רֹב הָרֶגֶל, הרי הוא טָהוֹר.

מִנְעָל שֶׁהסתיימה מלאכת הכנתו, אך הוא מונח עדיין עַל גבי הָאֵמוּם – כלי מיוחד עשוי בצורת כף רגל, ועל גביו מכינים מנעלים חדשים, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר, כיון שהוא סובר שגמר מלאכת הנעל הוא הסרת הנעל מעל גבי האמום, וכיון שעדיין לא נעשתה מלאכה זו אינו נחשב כמנעל גמור הראוי לקבל טומאה. וַחֲכָמִים מְטַמְּאִים – סוברים שמנעל כזה ראוי הוא לקבל טומאה, כיון שפעולה זו של הסרת המנעל מהאמום אינה מלאכת אומן, אלא כל אדם יכול לעשות כן, ולכן פעולה זו אינה נחשבת כגמר מלאכה, אלא מיד כשהסתיימה מלאכת הכנת המנעל, אף שהוא עדיין על גבי האמום, הרי הוא נחשב כמנעל גמור, ומקבל טומאה.

כָּל חֲמָתוֹת – כל חמת, והיינו נוד עור, שנעשה בו נקב, צְרוּרוֹת – שצררו וקשרו את מקום הנקב כדי שתהא החמת ראויה לשימוש, טְהוֹרוֹת, כיון שקשרים אלו עתידים להפתח, והרי החמת נחשבת כבר עתה כנקובה, שאינה ראויה לשימוש, חוּץ מִחמתות שֶּׁל עַרְבִיִּין, שהם יודעים לקשור את הנקב שבנוד בקשר חזק ביותר, המתקיים זמן רב. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אם היה זה צְרוֹר שָׁעָה – קשירה העשויה לזמן מסוים ועתיד לפותחו, אפילו היה זה קשר של ערביים, הרי החמתות טְהוֹרוֹת. ואם היה זה צְרוֹר עוֹלָם – קשר העתיד להתקיים לעולם, שאין דעת האדם לפותחו, אפילו היה זה קשר רגיל של הדיוט, הרי אלו טְמֵאוֹת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל חֲמָתוֹת צְרוּרוֹת, אפילו היו קשורות בקשר של ערביים, ואפילו נקשרו על מנת להשאר לעולם, טְהוֹרוֹת, כיון שכשניקבה החמת התבטל ממנה שם כלי, ואין קשירתה מועילה להחזיר לה שם כלי.