מסכת כלים, פרק כז, משנה ד

משנה ד: הַמְקַצֵּעַ מִכֻּלָּם טֶפַח עַל טֶפַח, טָמֵא. מִשּׁוּלֵי הַקֻּפָּה טֶפַח עַל טֶפַח, טָמֵא. מִצְּדָדֵי הַקֻּפָּה, רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַמְקַצֵּעַ טֶפַח עַל טֶפַח בְּכָל מָקוֹם, טָמֵא:

משנה ד: אף שהתבארו לעיל (מ"ב) שיעורים שונים לענין קבלת טומאת מדרס, שהבגד נטמא בשלשה על שלשה טפחים, השק בארבעה על ארבעה, העור בחמשה על חמשה, והמפץ בששה על ששה, זהו רק כשנקרע מעצמו, שיש צורך בשיעור מסוים כדי שיהא ראוי לקבל טומאת מדרס, אך הַמְקַצֵּעַ – החותך בכוונה לשם מושב מִכֻּלָּם – מכל אחד מהמינים הללו, בשיעור טֶפַח עַל טֶפַח, כיון שעשה בו מעשה מיוחד שחתכו לשם מושב, הרי זה טָמֵא – מקבל טומאת מדרס. וכן אם חתך מִשּׁוּלֵי (-מתחתית) הַקֻּפָּה שיעור טֶפַח עַל טֶפַח, כיון שהוא ראוי לישיבה, וחתכו לשם כך, טָמֵא – מקבל טומאת מדרס. אך אם חתך טפח על טפח מִצְּדָדֵי (-מדפנות) הַקֻּפָּה, רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר, כיון שדפנות הקופה מעוגלים ואינם ראויים כל כך לישיבה, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַמְקַצֵּעַ טֶפַח עַל טֶפַח בְּכָל מָקוֹם, ואפילו מדפנות הקופה, טָמֵא – מקבל טומאת מדרס.