מסכת כלים, פרק כז, משנה ט

משנה ט: סָדִין שֶׁהוּא טָמֵא מִדְרָס, וַעֲשָׂאוֹ וִילוֹן, טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס, אֲבָל טָמֵא מַגַּע מִדְרָס. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וְכִי בְאֵיזֶה מִדְרָס נָגַע זֶה. אֶלָּא אִם כֵּן נָגַע בּוֹ הַזָּב, טָמֵא בְמַגַּע הַזָּב:

משנה ט: במשניות הקודמות התבארו דיניהם של בגדים טמאים שהתמעטו שיעוריהם, ומשנתנו מבארת את הדין בבגד שהשתנה שימושו, משימוש הראוי לקבל טומאה לשימוש שאינו מקבל טומאה: סָדִין, שֶׁהוּא טָמֵא טומאת מִדְרָס, וַעֲשָׂאוֹ וִילוֹן – עשה בו מעשה להכשירו לשמש כוילון התלוי על הפתח, שכיון שאינו משמש לישיבה או שכיבה אינו טמא טומאת מדרס, אך ראוי הוא לקבל את כל שאר הטומאות, הרי הוא מעתה טָהוֹר מִן טומאת הַמִּדְרָס, שהיא אב הטומאה, אֲבָל טָמֵא טומאת מַגַּע מִדְרָס, והיינו ראשון לטומאה, כיון שנגע בעצמו כשהיה סדין, והרי הוא ככל וילון הנוגע בבגד הטמא טומאת מדרס, שנעשה טמא טומאת מגע מדרס. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אין הדבר כן, וְכִי בְאֵיזֶה מִדְרָס נָגַע זֶה, והרי כשנעשה וילון פרחה ממנו לגמרי טומאת המדרס שהיתה בו, והרי זה ככלי טמא שנשבר שנטהר לגמרי, ואף כאן כיון שהשתנה מסדין לוילון פרחה ממנו לגמרי טומאתו, ואינו נחשב כמי שנגע במדרס כלל, אֶלָּא אִם כֵּן נָגַע בּוֹ הַזָּב לאחר שנעשה וילון, שאז הוא טָמֵא בְמַגַּע הַזָּב, כיון שראוי הוא לקבל את כל שאר הטומאות מלבד מדרס (והטעם שבהיותו וילון הוא נחשב ככלי המקבל טומאה, כיון שדרך השמש להתעטף בוילון ולהתחמם בו, והרי הוא כעין בגד, המקבל טומאה).