יום שישי
י' כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

שיעור 20, מסכת יבמות, פרק שני

גמרא
שנינו במשנה, 'מי שיש לו אח מכל מקום' חייב ביבום, ו'מי שיש לו בן מכל מקום' פטור מיבום. מבררת הגמרא, לשון 'מִכָּל מָקוֹם' שנקטה המשנה באח ובבן, לְאַיְתוּיֵי מַאי – מה היא באה לרבות. ומבארת, אָמַר רַב יְהוּדָה, לְאַיְתוּיֵי מַמְזֵר, שאם היה לו אח ממזר חייבת אשתו ביבום וחליצה, ואם יש לאדם בן ממזר, פטורה אשתו מהחליצה.
מוסיף הרי"ף, וּשְׁמַע מִינָּהּ – ויש ללמוד מדין זה, שאח ממזר מחייב את אשת אחיו ביבום וחליצה, הגם שהוא דְּחַיְּיבֵי לָאוִין – נשים האסורות על האדם באיסור לא תעשה, כמו בת ישראל לממזר, מִדְּאוֹרַיְיתָא בְּנֵי יִבּוּם נִינְהוּ – מן התורה חייבות הן ביבום, שהרי מבואר כאן שהממזר זוקק את אשת אחיו, הגם שהיא אסורה עליו באיסור לא תעשה, כִּדְקַיְימָא לָן – כמו שמקובל בידינו, שבְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא באותו מעשה מצוות עֲשֵׂה וְאיסור לֹא תַעֲשֶׂה, אִם אַתָּה יָכוֹל לְקַיֵּם אֶת שְׁנֵיהֶם, מוּטָב, וְאִם לָאו, יָבֹא עֲשֵׂה וְיִדְחֶה לֹא תַעֲשֶׂה, ואף כאן מצוות יבום דוחה את איסור לא תעשה שבנישואי בת ישראל לממזר, או בביאה אחרת של חייבי לאוין [והגם שניתן לכאורה לקיים מצוה זו בחליצה, הרי מקובל בידינו שמצוות יבום קודמת למצוות חליצה, ומצוות יבום אינה יכולה להתקיים אלא בביאת איסור זו של חייבי לאוין], אֶלָּא מַאי טַעֲמָא אָמוּר רַבָּנָן – ומה הטעם לכך שאמרו חכמים שחַיְּיבֵי לָאוִין חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין, גְּזֵרָה היא שגזרו חכמים על בִּיאָה רִאשׁוֹנָה, שבה מתקיימת מצוות יבום, אַטּוּ – משום בִּיאָה שְׁנִיָּה, שבה כבר אין מצוות יבום, וחששו חכמים שלאחר שיבוא עליה פעם אחת לשם מצוה, ותהיה אשתו, לא יגרשנה מיד כפי הדין הראוי [שהרי עתה כבר אין מצוה לקיימה, מאחר וכבר ייבמה, וחוזר האיסור הראשון שהיא אסורה בו עליו], אלא ישהה אותה ויבוא עליה פעמים נוספות באיסור, ומחמת כן אסרו לגמרי את היבום בחייבי לאוין, ואמרו שיפטור אותה בחליצה. וְהַיְינוּ דְּקָתָּנֵי – וזהו ביאור הדין ששנינו גַּבֵּי פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה, האסורים לישא בת ישראל, וְאִם בָּעֲלוּ את יבימתן קָנוּ, וְאָסוּר להם לְקַיְימָן בְּבִיאָה שְׁנִיָּה, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג ב) 'לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל ה".

שנינו במשנה, 'וְאָחִיו הוּא לְכָל דָּבָר', וכפי שהתבאר לעיל, המשנה עוסקת באח ממזר. מבררת הגמרא, לְמַאי הִלְכְתָא – לגבי איזו הלכה נקטה המשנה שאח ממזר נחשב כאח. ומבארת, לְיוֹרְשׁוֹ – אם מת ללא בנים, שהדין הוא שאחיו מן האב יורשו, ואפילו אם הוא ממזר, יורש הוא את אחיו. וְלִיטָּמֵּא לוֹ – אם הוא כהן, האסור להטמא למי שאינו משבעת קרוביו, ומותר להטמא לאחיו, היינו אפילו אם זהו אח ממזר [וכן לגבי 'בנו' שאמרה המשנה שהוא בנו 'לכל דבר', היינו לענין זה שהוא יורשו כשאר בניו, ונטמא לו אביו אף אם הוא כהן].
שנינו במשנה לגבי בן, שאפילו הוא פסול הרי הוא בנו לכל דבר, 'חוּץ מִמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הָעוֹבֶדֶת כּוֹכָבִים'. מבררת הגמרא, מַאי טַעֲמָא – מה הטעם בדין זה, ומנין אנו לומדים שבן משפחה או גויה אינו מתייחס אחריו, ומבארת, אָמַר קְרָא – נאמר בפסוק לגבי עבד עברי, שרבו נותן לו שפחה כנענית (שמות כא ד) 'אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת, הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאֲדוֹנֶיהָ', הרי שילדיו של ישראל משפחה כנענית דינם כעבדים כנעניים ושייכים לבעליה של השפחה שילדה אותם, ואינם מתייחסים כלל לאביהם היהודי.
אומרת הגמרא, אַשְׁכְּחָן – מצאנו מקור בפסוק לדינה של שִׁפְחָה, שילדיה מתייחסים אליה, עוֹבֶדֶת כּוֹכָבִים מְנָא לָן – מנין יש ללמוד שגם בניה של גויה מתייחסים אליה, ולא לאביהם היהודי. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, יש ללמוד זאת מהפרשה שבה אסרה התורה נישואין לגויים היושבים בארץ כנען, ואמרה (דברים ז ג) 'וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם, בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ, וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ', ולאחר מכן אָמַר קְרָא (שם ז ד) 'כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי', ומכך שנאמר 'יסיר' בלשון זכר, היינו שבעלה הגוי של בתך יסיר מאחרי ה' את הבן שתלד, שהוא נחשב כבנך. ומדוע לא נאמר גם כי 'תסיר', והיינו שלא תקח את בתו לבנך, כי אשתו הגויה של בנך תסיר את ילדיה מאחרי ה', ויש ללמוד מכך שרק בִּנְךָ [-נכדך] הַבָּא מִבִּתְּךָ, קָרוּי בִּנְךָ, כיון שהוא יהודי כמו אמו, וחששה התורה שאביו הגוי יסיר את ילדיו היהודיים מאחרי ה', וְאֵין בִּנְךָ הַבָּא מִן הָעוֹבֶדֶת כּוֹכָבִים הנשואה לבנך קָרוּי 'בִּנְךָ', אֶלָּא הוא קרוי בְּנָהּ, ומתייחס אחריה, וכיון שהוא גוי כמותה לא שייך בו החשש שיוסר מאחרי ה', שהרי הוא כבר גוי. הרי מבואר בפסוק זה שיחוס הילד לענין יהדותו תלוי באמו, ולכן בנה של הגויה אינו נחשב בן לפטור מיבום, ואינו נחשב אח לחייב ביבום.

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?