(12) שער הזכירה, פרק א

וְאַחַר כָּךְ אָמַר הַכָּתוּב: "סוּר מֵרָע", עַל כְּלַל הָעֲוֹנוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם. וְאַחַר כָּךְ אָמַר "עֲשֵׂה טוֹב", עַל כְּלַל כָּל הָרְמַ"ח עֲשִׂין. (וְהִקְדִּים שְׁמִירָה מֵעֲוֹנוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, כִּי הֵם כּוֹלְלִים שְׁנֵיהֶם, שֶׁהוּא עוֹבֵר עַל רְצוֹן הַשֵּׁם שֶׁצִּוָּה עַל זֶה וְגַם הוּא עוֹשֶׂה עַוְלָה בָּזֶה לַחֲבֵרוֹ.) וּלְהֶפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, כְּשֶׁלֹּא יִנְצֹר לְשׁוֹנוֹ מֵרַע, יִתְרַבֶּה עָלָיו עֲוֹנוֹת מְרֻבִּים וְחַטָּאִים עֲצוּמִים לִמְאֹד, שֶׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל עַל יְדֵי הֶעָוֹן הַזֶּה כַּמְבֹאָר בַּפְּתִיחָה. וְהָעִנְיָן הַזֶּה שֶׁל נְצִירַת הַלָּשׁוֹן הוּא שֹׁרֶשׁ וְעִקָר לְרֹב עֲוֹנוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וְגַם לְאֵיזֶה עֲוֹנוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, כַּמְבֹאָר לְהַמְעַיֵּן שָׁם.

אָכֵן לְפִי דִּבְרֵי חֲזַ"ל בְּמַסֶּכֶת עֲרָכִין וּבִשְׁאָר מְקוֹמוֹת, שֶׁהֶאֱרִיכוּ מְאֹד בְּגֹדֶל גְּנוּת הֶעָוֹן הַזֶּה וּבְגֹדֶל עָנְשׁוֹ, כְּפִי מַה שֶּׁנַּעְתִּיק אֶת דִּבְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים לְקַמָּן בַּפְּרָקַים הַבָּאִים אִם יִרְצֶה ה', מַשְׁמַע שֶׁהֶעָוֹן הַזֶּה בְּעַצְמוּתוֹ חָמוּר עַד מְאֹד, לְבַד מַה שֶּׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל עַל יָדוֹ. וְלָכֵן אָנוּ צְרִיכִים לְבָאֵר, עַל מָה וְלָמָּה עָוֹן הַזֶּה חָמוּר מִשְּׁאָרֵי עֲוֹנוֹת חֲמוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה.