ספר נשים: הלכות אישות, פרק כד
ה) הממאנת (-קטנה יתומה שהשיאוה אמה ואחיה, שיכולה למאן בבעלה כל זמן שהיא קטנה), אין לה כתובה, אבל תוספת כתובה יש לה. ואין מוציאין מן הבעל פירות שאכל. ואם לותה כשהיתה תחתיו, ואכלה, ואחר כך מיאנה, אין מוציאין אותן מזונות מן הבעל:
ו) מי שזינתה תחת בעלה, ונאסרה עליו, אין לה כתובה, לא עיקר ולא תוספת, ולא אחד מתנאי כתובה, שהרי מעשיה הם שגרמו לה להאסר על בעלה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
