מסכת אהלות, פרק א, משנה ב

משנה ב: כֵּיצַד שְׁלשָׁה. כֵּלִים הַנּוֹגְעִים בְּמֵת, וְכֵלִים בַּכֵּלִים, טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה. הַשְּׁלִישִׁי, בֵּין אָדָם וּבֵין כֵּלִים, טְמֵאִין טֻמְאַת עָרֶב:

משנה ב: ממשיכה המשנה ומבארת, כֵּיצַד הוא האופן שבו שְׁלשָׁה נטמאים בטומאת מת, כֵּלִים הַנּוֹגְעִים בְּמֵת נעשים אבי אבות הטומאה, כמו המת עצמו, שנאמר (במדבר יט טז) 'וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בַּחֲלַל חֶרֶב', ולמדו מכאן חכמים ש'חרב' הרי דינה כמו ה'חלל', שהוא המת עצמו, והוא הדין לשאר כלים הנוגעים במת שנעשים אבי אבות הטומאה, וְכֵלִים שניים שנגעו בַּכֵּלִים שנגעו במת, כיון שנגעו באבי אבות הטומאה נעשו אב הטומאה, וטְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה. הַשְּׁלִישִׁי שנגע בכלים השניים, בֵּין שהיה זה אָדָם וּבֵין שהיו אלו כֵּלִים, נעשים ראשון לטומאה, וטְמֵאִין טֻמְאַת עָרֶב, והנוגע בהם אינו נטמא כלל.