מסכת אהלות, פרק ב, משנה ה

משנה ה: אֵלּוּ שֶׁאִם חָסְרוּ טְהוֹרִין. כַּזַּיִת מִן הַמֵּת, וְכַזַּיִת נֶצֶל, וּמְלֹא תַרְוָד רָקָב, וּרְבִיעִית דָּם, וְעֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה, וְאֵבָר מִן הַחַי שֶׁחָסַר עַצְמוֹ:

משנה ה: אֵלּוּ חלקים מגוף האדם הראויים לטמא טומאת מת, שֶׁאִם חָסְרוּ מהשיעור האמור בהם הרי הם טְהוֹרִין לגמרי, כַּזַּיִת מִן הַמֵּת שנחסר ממנו משהו, וְכַזַּיִת נֶצֶל – בשר המת שנימוח ונעשה כעין ליחה, שנחסר ממנו משהו, וּמְלֹא תַרְוָד רָקָב – שיעור כף מלאה ברקבון שנעשה מבשר המת, שהוא כמו עפר, ושיעור 'תרווד' זה הוא מלא חפניים של ידי האדם, שנחסר ממנו משהו, וּרְבִיעִית דָּם שנחסר ממנה משהו, וְעֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה שנחסר ממנה משהו, וְאֵבָר מִן הַחַי שֶׁחָסַר עַצְמוֹ – שנחסרה העצם שבאותו אבר אפילו במשהו, ואפילו היתה זו עצם גדולה כיון שאינה שלימה אינה מטמאת כשהיא באה מן החי, (אך אם נחסר מהבשר שבאבר מן החי עדיין הוא מטמא, עד שיחסר ממנו בשיעור שאם היה האבר מחובר לגוף האדם החי לא היה יכול אותו אבר להבריא).