ספר נשים: הלכות גירושין, פרק ב
א) זה שנאמר בתורה 'וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה', אחד הכותב בידו ממש, או שאמר לאחר לכתוב לו. וכן לגבי הנתינה, אחד הנותן בידו ממש, או שאמר לאחר ליתן לה. ולא נאמר בתורה לשון 'וכתב', אלא להודיע שאין מתגרשת אלא בכתב, ולא נאמר לשון 'ונתן', אלא ללמד שלא תקח מעצמה.
ב) אמר הבעל לשנים 'כתבו גט וחתמו ותנו לאשתי', הרי אלו כותבין וחותמין ונותנין לה, והן הן שלוחיו לנתינת הגט, והן הן עדיו לגירושין. וכן אם אמר לסופר 'כתוב לי גט לאשתי', ואמר לעדים לחתום, כותבין וחותמין ונותנין לו – לבעל, והוא מגרש בו בכל עת שירצה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
