מסכת אהלות, פרק ט, משנה ג

משנה ג: בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמַן שֶׁהִיא כְלִי מְחֻלְחָלֶת. הָיְתָה פְחוּתָה וּפְקוּקָה בְקַשׁ אוֹ אֲפוּצָה, אֵיזוֹ הִיא אֲפוּצָה, כֹּל שֶׁאֵין לָהּ טֶפַח מִמָּקוֹם אֶחָד, כַּזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ, כְּנֶגְדּוֹ עַד הַתְּהוֹם טָמֵא. עַל גַּבָּהּ, כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא. בַּבַּיִת, אֵין טָמֵא אֶלָּא הַבַּיִת. בְּתוֹכָהּ, אֵין טָמֵא אֶלָּא תוֹכָהּ:

משנה ג: בשתי המשניות הקודמות התבארו הדינים באופן שהכוורת היא 'כלי', ומחמת כן אינה חוצצת בפני הטומאה שתחתיה או שעל גבה או שבתוכה, כמבואר לעיל (פ"ח מ"ג) (אלא מצילה רק את הכלים הטהורים שבתוכה כאשר הטומאה בחוץ), ובשתי המשניות הבאות מבוארים הדינים באופן שאין הכוורת נחשבת 'כלי': בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, שאין הכוורת חוצצת בפני הטומאה, בִּזְמַן שֶׁהִיא כְלִי שלם, ולכן אינה חוצצת בפני הטומאה, והיא מְחֻלְחָלֶת – שיש לה נקבים בגודל טפח על טפח, ועל ידי זה הדבורים נכנסות לכוורת והיא משמשת למלאכתה, ואף שלפעמים הם פקוקים בקש, הרי זו סתימה שאינה מהודקת, ומחמת כן דין הכוורת כ'כלי' שאינו חוצץ בפני הטומאה, אבל אם הָיְתָה הכוורת פְחוּתָה – שבורה בדפנותיה, ועל ידי זה התבטל ממנה שם כלי, וּפְקוּקָה בְקַשׁ – אף שאותו שבר היה סתום בקש, אין זו סתימה גמורה המועילה להחשיבו ככלי, אוֹ שהיתה הכוורת שלימה אך 'אֲפוּצָה', ואֵיזוֹ הִיא אֲפוּצָה, כֹּל שֶׁאֵין לָהּ טֶפַח פנוי וריק מִמָּקוֹם אֶחָד, אלא כולה מלאה קש, אם היה כַּזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ – תחת הכוורת, והיתה זו טומאה רצוצה, שאין על גבה אויר טפח, כל מה שמונח תחתיו כְּנֶגְדּוֹ אפילו עַד הַתְּהוֹם, טָמֵא, אך מה שמעל הכוורת טהור, שכיון שאינה 'כלי' הרי היא חוצצת שלא תתפשט הטומאה מעליה. וכן אם היתה טומאה מונחת עַל גַּבָּהּ של הכוורת, כל מה שמונח למעלה מאותו כזית מהמת כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ, טָמֵא, אך מה שתחת הכוורת טהור, כיון שהכוורת חוצצת שלא תרד הטומאה למטה. היתה הטומאה בַּבַּיִת, אֵין טָמֵא אֶלָּא הַבַּיִת, כי הכוורת חוצצת על מה שבתוכה שלא יטמא, וכן מה שתחתיה אינו נטמא, כיון שיש שם פחות מאויר טפח ואין אויר זה נחשב כמעורב עם האויר שבבית, ומה שעל גבה מבחוץ אינו נטמא שהרי הוא מונח מחוץ לבית. היתה הטומאה בְּתוֹכָהּ, אֵין טָמֵא אֶלָּא תוֹכָהּ, דכיון שאינה 'כלי' היא חוצצת בפני הטומאה שלא תתפשט למעלה ולא למטה ולא לאויר הבית.