פרשה מבוארת – ויחי

"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה" (בראשית פרק מז, כח)

 שאלה: כיון שכבר נאמר בפרשה הקודמת שהיה יעקב אבינו בבואו למצרים בן מאה ושלשים, וכאן נאמר שחי מאה ארבעים ושבע שנים, הרי ידענו שחי במצרים שבע עשרה שנה, ולשם מה הוצרכה התורה לכתוב חשבון זה בפירוש.

תשובה: כיון שמחשבת יעקב היתה לרדת למצרים רק כדי לראות את יוסף ולחזור מיד, וכן בניו אמרו לפרעה 'לגור בארץ באנו', כי לא התכוונו להשתקע שם, וה' אמר ליעקב בנבואה כשירד למצרים שיתעכבו הוא ובניו במצרים ויפרו וירבו שם, אומר עתה כי עצת ה' היא תקום, כי נשאר יעקב במצרים שבע עשרה שנה, ולא שב לארץ כנען עד יום מותו. (שאלה א).

"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף אֵל שַׁדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי, וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם, וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי" (בראשית פרק מח, ג-ה)

שאלה: מדוע הקדים יעקב לספר ליוסף את הנבואה שנראה אליו בלוז, לפני שאמר לו שאפרים ומנשה ייחשבו כשני שבטים. ולמה בחר דוקא בשני בניו של יוסף שיהיו לשני שבטים.

תשובה: כיון שאמר ה' ליעקב בנבואה שלשה לשונות של ריבוי 'הנני מפרך, והרביתיך, ונתתיך לקהל עמים', הבין יעקב שעתידים להיות לו עוד שלשה שבטים [ולא יכל לפרש שהכוונה שיתרבה זרעו על ידי בני בניו, כי בפסוק הבא אמר לו ה' 'ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך', הרי שכאשר דיבר ה' על צאצאיו אמר לו בפירוש שנתינת הארץ תהיה 'לזרעך', ואם כן כשאמר לו כאן בלשון נוכח 'הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים', כוונתו ליעקב בעצמו]. וכיון שלאחר נבואה זו נולד לו רק בנימין, הבין יעקב שאחד מבניו ייחשב לשני שבטים. וכיון שלשון 'מַפְרְךָ' דומה לשם 'אפרים', הבין יעקב שכוונת הנבואה הזו היא לבני יוסף, מנשה ואפרים. (שאלות ד-ה)

"וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי. וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם" (בראשית פרק מח, ה-ו)

שאלה: מה היתה הברכה המיוחדת ליוסף בכך ששני בניו ייחשבו כשבטים, ובפרט שמלשון 'על שם אחיהם יקראו בנחלתם' משמע שהיתה הברכה לענין הנחלה בארץ, וכיון שבין כך התחלקה הארץ לפי מספר האנשים שבכל שבט, אם כן בין כך היו מקבלים את אותו חלק בארץ, ומה החילוק אם ייחשבו כל האנשים כשבט אחד או שייחשבו כשני שבטים.

תשובה: בברכה זו היו שני חלקים, א. כיון שעם ישראל מיוסד על שנים עשר עמודים, שהם השבטים, וצפה יעקב ברוח הקודש ששבט לוי עומד להיבדל להיות שבט קדוש לפני ה', ויהיה צורך בשבט אחר שימלא את מקומו בדגלים, ובחנוכת המזבח, ובכל מקום שיהיה צורך בדוקא במספר שנים עשר, היה הדבר ליוסף לכבוד, לתפארת ולקדושה, ששני שבטים אלו היו מבניו. ב. אמנם חלוקת הארץ היתה לפי מספר האנשים, אך דבר זה עצמו היה כלול בברכת יעקב שאפרים ומנשה יהיו 'כראובן ושמעון', היינו שיהיו מרובים באוכלוסים כמו ראובן ושמעון, וכפי שאכן רואים במנין השבטים, שהיו שבטים אלו מרובים כמו שאר השבטים. ומלבד זאת, אם היו נחשבים רק כשבט אחד, היו מקבלים את כל נחלתם בארץ במקום אחד, ועתה שהיו שני שבטים, קיבלו נחלה בשתי מקומות   (שאלה ז).

"וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה, הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (בראשית פרק מח, טו-טז)

שאלה: מדוע פתח יעקב בדבריו בשלשה תארים שונים על הנהגת ה', א. 'האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו', ב. 'האלהים הרועה אותי',  ג. 'המלאך הגואל אותי'.

תשובה: יעקב בהקדמתו רמז לשלשת עניני הברכה שיש לאדם בעולם, א. שילך בדרך הישרה אחרי ההצלחה האלוקית השייכת לעניני הנפש, ועל כך אמר 'האלוהים אשר התהלכו אבותי לפניו', והיינו ההליכה הרוחנית והנפשית, כמו שנאמר באברהם 'התהלך לפני והיה תמים'. ב. הברכה בעניני העולם הזה, שבהיותו שלם בהם לא יטרידוהו עניני העולם הזה, ועל כך אמר 'האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה', שזן ופרנס וכלכל אותי כל ימי. ג. שינצל מהפגעים והמקרים החיצוניים המתרגשים לבוא לעולם, ועך כך אמר 'המלאך הגואל אותי מכל רע', ועל שלשת הדברים הללו יחד סיים ואמר 'יברך את הנערים', שיתברכו בשלשת הענינים הללו. (שאלה יב).

"וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר, וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה… וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ, וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם" (בראשית פרק מח, יד-יט)

שאלה: מדוע כאשר שיכל יעקב את ידיו והתחיל לברך את מנשה ואפרים לא היה הדבר רע בעיני יוסף, ורק כאשר סיים את ברכתו אמר יוסף לאביו שמנשה הוא הבכור.

תשובה: בתחילה חשב יוסף שבאמת כוונת יעקב לברך את אפרים ומנשה בברכות שונות, ולהגדיל את ברכתו של אפרים יותר משל מנשה, ומחמת כן הניח עליו בכוונה את יד ימינו, ולכן לא אמר יוסף דבר. אבל כשראה מלשון הברכה שבירך את שניהם בשווה ולא הגדיל בברכתו את אפרים יותר ממנשה, חשב שמא בטעות שינה יעקב את הנחת ידיו ולכן אמר לו עתה שמנשה הוא הבכור.

ועל כך השיב לו יעקב 'ידעתי בני ידעתי', כלומר, ידעתי מדוע שיכלתי את ידי, וידעתי מדוע בירכתי את שניהם בברכה שוה. כי ידעתי ברוח הקודש ששניהם יהיו מרובים וחשובים, ולכן מצד לשון הברכה לא הפרשתי ביניהם, אך ידעתי גם שלאפרים יהיה יתרון ויגדל יותר ממנשה, ולכן שיכלתי את ידי להניח עליו את יד ימיני. (שאלה ח).