מסכת אהלות, פרק י, משנה ד

משנה ד: אֲרֻבּוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ, וְיֵשׁ בָּהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה בַבַּיִת, כְּנֶגֶד אֲרֻבּוֹת טָהוֹר. טֻמְאָה כְנֶגֶד אֲרֻבּוֹת, הַבַּיִת טָהוֹר. הַטֻּמְאָה בֵּין בַּבַּיִת בֵּין כְּנֶגֶד אֲרֻבּוֹת, נָתַן דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה, בֵּין מִלְמַעְלָן בֵּין מִלְּמַטָּן, הַכֹּל טָמֵא. וְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, מִמֶּנּוּ וּלְמַטָּן, טָמֵא. מִמֶּנּוּ וּלְמַעְלָן, טָהוֹר:

משנה ד: בית שיש בו שתי קומות, והיינו בית ועל גביו עליה, והיו שתי אֲרֻבּוֹת פתוחות זוֹ עַל גַּב זוֹ, האחת בגג המפריד בין הבית לעליה, וכנגדה בדיוק בגג של העליה הפתוח לאויר השמים, וְיֵשׁ בָּהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח – אורך ורוחב שתי הארובות הם טפח על טפח, אם היתה טֻמְאָה מונחת בַבַּיִת תחת תקרת הבית, כל מה שבבית נטמא, אך מה שנמצא בבית או בעליה כְּנֶגֶד האֲרֻבּוֹת, נשאר טָהוֹר, שהרי אותו מקום אינו תחת התקרה ואינו בכלל אהל המת. ואם היתה הטֻמְאָה מונחת בבית או בעליה כְנֶגֶד האֲרֻבּוֹת, כיון שאין תקרת הבית מאהילה כלל על הטומאה, כל הַבַּיִת ומה שבתוכו טָהוֹר.

היתה הַטֻּמְאָה בֵּין בַּבַּיִת (-תחת תקרת הבית) בֵּין בבית כְּנֶגֶד האֲרֻבּוֹת ואינה תחת התקרה, ונָתַן האדם דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה על פי הארובה לסותמה, בֵּין אם נתן את אותו דבר מִלְמַעְלָן – בפתח הארובה העליונה, ובֵּין אם היה הכיסוי מִלְּמַטָּן – בפתח הארובה התחתונה, ובשני אופנים אלו נמצא שאין בבית או בעליה ארובה הפתוחה לאויר השמים, אלא כל הבית הוא אהל סתום, הַכֹּל טָמֵא, בין מה שבבית ובין מה שבעליה, ואף כאשר הטומאה בקרקע הבית נטמא כל מה שבעליה, ואין הכלי שבפתח הארובה חוצץ בפני הטומאה, כיון שכלי שהוא עצמו מקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה. וְאמנם אם הניח בפתח הארובה דָבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, מִמֶּנּוּ וּלְמַטָּן – כל מה שנמצא למטה מאותו כלי, טָמֵא, וכגון שהניח את הכלי בפתח הארובה התחתונה, כל מה שבבית טמא, שהרי הוא נמצא באהל אחד סתום יחד עם הטומאה, אך כל מה שמִמֶּנּוּ וּלְמַעְלָן, וכגון מה שבעליה, מעל אותו כלי, טָהוֹר, כיון שכלי שאינו מקבל טומאה חוצץ בפני הטומאה, ונמצא שאין הטומאה בוקעת ועולה לעליה.