(125) שער התבונה, פרק יג

וְיִלְמֹד הָאָדָם דַּעַת, מִמַּה שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּיוֹשְׁבֵי בֵּית הָאֲסוּרִין, כְּשֶׁמּוֹלִיכִין אוֹתָן לַשּׁוֹפֵט אֶל הַדְּרִישָׁה וְהַחֲקִירָה, הֵם שׁוֹמְרִין אֶת פִּיהֶם וְלֹא יוֹצִיאוּ מִפִּיהֶם אֲפִלּוּ תֵּבָה אַחַת, שֶׁהוּא שֶׁלֹּא כָּרָאוּי לְפִי עִנְיָן הַהוּא, וְגַם מְקַבְּלִין עַל עַצְמָן כָּל הַהַכָּאוֹת וְהַבִּזְיוֹנוֹת וְלֹא יוֹדוּ עַל הָאֱמֶת, אַף שֶׁיּוֹדְעִין בְּנַפְשָׁם שֶׁבֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא יִחְיוּ חַיֵּי נֶצַח, וַאֲפִלּוּ אִם יוֹדוּ, קָרוֹב הַדָּבָר שֶׁלֹּא יוּמְתוּ, כִּי מִעוּטָא דְּמִעוּטָא שֶׁנִּגְמַר דִינָם לְמִיתָה, אַף עַל פִּי כֵן נָקַל לָהֶם לְקַּבֵּל עַל נַפְשָׁם כָּל הַיִּסּוּרִין מֵחֲמַת סְפֵק סְפֵקָא שֶׁל אֲרִיכַת חַיֵּי שָׁעָה, וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה אֵיךְ צְרִיכִין לְהִתְבּוֹשֵׁשׁ אוֹתָן הָאֲנָשִׁים הַיּוֹשְׁבִין בְּחֶבְרַת אַנְשֵׁי לָצוֹן כַּמָּה שָׁעוֹת, וְאֵין מִי שֶׁמַּכֶּה אוֹתָם וּמַכְרִיחָם לָזֶה, וְאִם יִתְאַפְּקוּ מִלְּדַבֵּר דְּבָרִים אֲסוּרִים, יִזְכּוּ לְחַיֵּי נֶצַח, כְּמוֹ דְּאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ, שֶׁעַל כָּל רֶגַע וְרֶגַע, שֶׁאָדָם חוֹסֵם פִּיו, זוֹכֶה לָאוֹר הַגָּנוּז, שֶׁאֵין כָּל מַלְאָךְ וּבְרִיָּה יָכוֹל לְשַׁעֵר, וּלְהֶפֶךְ יֵעָנְשׁוּ עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַגְּרָ"א בְּאִגַּרְתּוֹ הַקְּדוֹשָׁה "עָלִים לִתְרוּפָה" וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: "כָּל עֲמַל אָדָם לְפִיהוּ", אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל, שֶׁכָּל מִצְוֹתָיו וְתוֹרוֹתָיו שֶׁל אָדָם אֵין מַסְפִּיק לְמַה שֶּׁמּוֹצִיא מִפִּיו. מָה אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה? יַעֲשֶׂה עַצְמוֹ כְּאִלֵּם וְיַדְבִּיק שִׂפְתוֹתָיו כִּשְׁתֵּי רֵיחַיִם וְכוּ', וְכָל כַּף הַקְּלַע, הַכֹּל בְּהֶבֶל פִּיו שֶׁל דְּבָרִים בְּטֵלִים, וְעַל כָּל דִּבּוּר הֶבֶל צָרִיךְ לְהִתְקַלֵּעַ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. וְכָל זֶה בִּדְבָרִים יְתֵרִים, אֲבָל בִּדְבָרִים הָאֲסוּרִים, כְּגוֹן: לָשׁוֹן הָרָע וְלֵיצָנוּת וּשְׁבוּעוֹת וּנְדָרִים וּמַחֲלֹקֶת וּקְלָלוֹת, וּבִפְרָט בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, עַל אֵלּוּ צָרִיךְ לֵירֵד לַשְּׁאוֹל לְמַטָּה הַרְבֵּה מְאֹד, וְאִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר גֹּדֶל הַיִּסּוּרִין וְהַצָּרוֹת שֶׁסּוֹבֵל בִּשְׁבִיל דִּבּוּר אֶחָד, וְלֹא נֶאֱבָד אֲפִלּוּ דִּבּוּר אֶחָד שֶׁלֹּא נִכְתַּב, בַּעֲלֵי גַּדְפִין הוֹלְכִין תָּמִיד אֵצֶל כָּל אָדָם וְאֵין נִפְרָדִין מִמֶּנּוּ וְכוֹתְבִין כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר, כִּי "עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגִּיד דָּבָר". עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ. וְגָרְסִינַן אָמַר רַב קְטִינָא: כָּל הַמִּתְלוֹצֵץ נוֹפֵל בַּגֵּיהִנֹּם.