מאמר שני, כ 3

המשך כ. החבר: טעם נוסף לקביעת השבתות לפי השבת בארץ ישראל הוא, ארץ ישראל הוא המקום שאליו הוריד ה' את האדם כשגרשו מגן עדן. אדם הראשון הורד לארץ בגמר ששת ימי המעשה, ומיד התחיל לקרוא שמות לימים. וככל שהתפתח הישוב, ובני אדם התפזרו לכל קצוי הארץ, המשיכו במסורת לקרוא שמות הימים כמו שקראם אדם, וזאת היא הסיבה שלא תמצא מחלוקת בשבעת ימי השבוע בין בני אדם בעולם. וכיון שהמנין התחיל מארץ ישראל, על כן גם יום השבת נקבע לפי השבת בארץ ישראל.

אל תביא ראיה נגדי מאלה היושבים בקצה המערבי של הישוב, המתחילים את היום בשעת חצות היום, והוא זמן שקיעת השמש בארץ ישראל (ולפי דבריהם התחלת היום לא מארץ ישראל היתה, כי הלא בארץ ישראל מתחילה היתה שקיעת החמה), ואמנם שיטתנו נכונה, כי בארץ ישראל, בזמן בריאת העולם, האירו מעט השמש ואור ימי בראשית, ותיכף שקעו והיה לילה, נמצא שסדר היממה – תחילה לילה ואחר כך יום, וכמו שכתוב במעשה בראשית 'ויהי ערב ויהי בקר', (ואם כן אין שום סתירה להנחתנו שהיום מתחיל בארץ ישראל, היות ושקיעת החמה היא היא התחלת היום), ואף מאזהרת התורה במצות יום הכפורים, 'מערב עד ערב תשבתו שבתכם', נראה שהלילה קודם ליום.