מאמר שני, כ 4

המשך כ. החבר: ואל תדחה את דברי על סמך דברי האסטרונומים החולקים עלינו, כי חכמת האסטרונומיה בזמן הנבואה היתה בישראל, ומעת שפסקה הנבואה וגלו ישראל מאדמתם עברה חכמה זו אל הגויים. החכמים מצאו כללי חכמה לפניהם, כשבהם דברים סתומים שלא ידעו לפרשם, והוסיפו בהם דברים רבים מהתחכמות שכלית, וכתבו ספרים במקצוע זה לפי הבנתם, עד שנדמה לכל כי חכמה זו – חכמתם היא, ובאמת היא גנובה מאתנו, למרות שלא ידעו זאת, ולא כיונו לגנוב.

האסטרונומים קבעו את תחילת היום לפי התחלתו בסין, ודבר זה הוא נגד דעת התורה, שלפיה היום מתחיל בארץ ישראל. אך אמנם אין כאן סתירה מוחלטת, כי הם משתווים עם חכמי התורה בזה שתחילת הזריחה הראשונה של השמש היתה בסין. (ומה אם כן המחלוקת בינינו לבינם? המחלוקת היא, שלדעתנו אין חשיבות לזה שהתחילה השמש לזרוח בסין ולא בארץ ישראל, כי כיון שהיום הולך אחר הלילה, אם כן אדרבה, תחילת היום היתה בארץ ישראל). אמנם בזה הם חולקים עלינו, ואומרים שהלילה הולך אחר היום.