מסכת אהלות, פרק יא, משנה ט

משנה ט: כֵּלִים שֶׁבֵּין שִׂפְתֵי כְפִישָׁה לְבֵין שִׂפְתֵי הֶחָדוּת, אֲפִלּוּ עַד הַתְּהוֹם, טְהוֹרִים. טֻמְאָה שָׁם, הַבַּיִת טָמֵא. טֻמְאָה בַבַּיִת, כֵּלִים שֶׁבְּכָתְלֵי הֶחָדוּת, אִם יֵשׁ בִּמְקוֹמָן טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח, טְהוֹרִים. וְאִם לָאו, טְמֵאִים. אִם הָיוּ כָתְלֵי הֶחָדוּת רְחָבִים מִשֶּׁל בַּיִת, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְהוֹרִים:

משנה ט: משנתנו ממשיכה לדון בענין הדות שבבית וכפישה מונחת על גביו. כֵּלִים שֶׁמונחים בֵּין שִׂפְתֵי כְפִישָׁה המונחת על הדות, לְבֵין שִׂפְתֵי הֶחָדוּת, ואֲפִלּוּ אם הם מונחים למטה מכתלי הדות עַד הַתְּהוֹם, כיון שהם מכוסים לגמרי על ידי הכפישה ואינם נראים כלל באויר הבית, הרי הם טְהוֹרִים, כיון שהדות והכפישה שעל גבה נחשבים כאהל סגור בפני עצמו, שאף שהוא נמצא בתוך אהל המת מכל מקום כל מה שבתוכו עד התהום נשאר טהור. ואם היתה טֻמְאָה שָׁם – בתוך הדות, הַבַּיִת טָמֵא, כיון שאין לטומאה שבתוך הדות מקום אחר לצאת מלבד הבית, הרי כל מקום שסוף הטומאה לצאת דרכו, טמא כבר עתה. היתה טֻמְאָה בַבַּיִת, כֵּלִים הנמצאים בתוך סדקים שֶׁבְּכָתְלֵי הֶחָדוּת, אִם יֵשׁ בִּמְקוֹמָן – בסדק שבכותל הדות חלל טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח, שמקום זה נחשב כאהל בפני עצמו, הרי הם טְהוֹרִים, ואינם נחשבים כנמצאים באהל המת. וְאִם לָאו, שאין שם חלל טפח על טפח בגובה טפח, הרי הם נחשבים כנמצאים בחלל הבית, שהוא אהל המת, וטְמֵאִים. אִם הָיוּ כָתְלֵי הֶחָדוּת רְחָבִים מִשֶּׁל בַּיִת, שהיו כתלי הדות מתרחבים מתחת לבית לצדדים עד שהיו יוצאים מתחת לחלל הבית כולו, והיו כלים מונחים בסדקים שבכתלים אלו שאינם תחת חלל הבית, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ – בין אם היו באותם סדקים חלל טפח על טפח בגובה טפח, ובין אם לא היה שם שיעור זה, הרי הם טְהוֹרִים, כיון שאינם נמצאים כלל תחת חלל הבית שהוא אהל המת.