207. הלואה (ו)

מִצְוַת הַלְוָאָה אֵינָהּ רַק בְּמָעוֹת, אֶלָּא גַּם בִּסְחוֹרָה, אִם נוֹתֵן לוֹ בַּהֲקָפָה וְאֵינוֹ מוֹסִיף עַל דְּמֵי הַמֶּקַח מֵחֲמַת שֶׁמּוֹכֵר לוֹ בַּהֲקָפָה, הֲרֵי הוּא מְקַיֵּם מִצְוָה, וְעוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה. וּמֵאַחַר שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לָתֶת סְחוֹרָה בַּהֲקָפָה לְכָל אֶחָד, אֵין זֶה קָשֶׁה כָּל כָּךְ כְּמוֹ הַלְוָאַת מָמוֹן, וּבְקַלּוּת יוּכַל הָאָדָם לְקַיֵּם מִצְוָה גְּדוֹלָה זוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ", וּמִצְוָה זוֹ שֶׁל הַחְזָקַת הָאָדָם לִפְנֵי שֶׁיִּתְמוֹטְטוּ נְכָסָיו הִיא הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּצְדָקוֹת, וְיִתֶּן לוֹ בְּפָחוֹת מִמַּה שֶׁמּוֹכֵר לַאֲחֵרִים, כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁאֵר לוֹ מָקוֹם לְהַרְוִיחַ, וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ יִתְפַּרְנֵס בְּכָבוֹד מִיְּגִיעַ כַּפָּיו, עַל כְּגוֹן זֶה נֶאֱמַר "רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד".

וּמִכָּל מָקוֹם, טוֹב לָאָדָם שֶׁיִּבְחַר לוֹ אֹפֶן מַשָּׂא וּמַתָּן שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לִמְכּוֹר בַּהֲקָפָה, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ חז"ל שֶׁטּוֹב לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מְעַט רֶוַח בַּיָּד, מֵאֲשֶׁר הַרְבֵּה בַּהֲקָפָה. וְטוֹב פַּת חֲרֵבָה וְשַׁלְוָה בָּהּ, וּבִרְכַּת ה' הִיא תַּעֲשִׁיר – אִם נִגְזַר עָלָיו שֶׁיְּהֵא עָשִׁיר.