מסכת אהלות, פרק יב, משנה ב

משנה ב: סְרֵידָה שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל פִּי הַתַּנּוּר מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל, טֻמְאָה תַחְתָּיו אוֹ עַל גַּבָּיו, הַכֹּל טָמֵא. כְּנֶגֶד אֲוִירוֹ שֶׁל תַּנּוּר, טָהוֹר. טֻמְאָה כְנֶגֶד אֲוִירוֹ שֶׁל תַּנּוּר, כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא:

משנה ב: סְרֵידָה – לוח חרס חלק שאין לו בית קיבול (ומשתמשים בו ללוש על גביו בצק), ואף שאינו מקבל טומאה מחמת שאין לו בית קיבול מכל מקום יש לו שם 'כלי' לענין זה שאינו נחשב כאהל החוצץ בפני הטומאה (כמבואר לעיל פ"ו מ"ו), שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל פִּי הַתַּנּוּר (ומדובר בתנור ישן, שהוא מקבל טומאה), מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל – הסרידה מחוברת לפי התנור בצמיד פתיל, כגון טיט וכדומה המחברים ביניהם, והסרידה בולטת מסביב לתנור טפח לכל צד, אם היתה טֻמְאָה תַחְתָּיו אוֹ עַל גַּבָּיו של החלק הבולט של הסרידה, העודף על התנור, הַכֹּל טָמֵא – כל מה שנמצא מעל הסרידה או מתחת לסרידה באותו טפח הבולט, נטמא, כיון שאף שהסרידה נחשבת אהל המביא את הטומאה, מכל מקום כיון שהיא 'כלי' אינה יכולה להחשב כאהל החוצץ בפני הטומאה, ולכן כשהטומאה למטה והסרידה מאהילה עליה, נעשה כל החלל של אותו טפח שתחת הסרידה סביב לתנור כאהל המת, ונטמא כל מה שנמצא שם, וכיון שאין הסרידה חוצצת בפני הטומאה עולה הטומאה למעלה ומטמאה גם את מה שמונח על גבי הסרידה, באותו טפח. וכן אם הטומאה מעל הסרידה, כיון שאין הסרידה חוצצת יורדת הטומאה למטה ומטמאה את כל האויר שתחת הסרידה כדין אהל המת, וטומאה זו חוזרת ועולה על גבי הסרידה ומטמאת את מה שנמצא שם. אמנם כלים הנמצאים על גבי הסרידה כְּנֶגֶד אֲוִירוֹ שֶׁל תַּנּוּר, והיינו באמצע הסרידה מעל מקום התנור, טָהוֹר, כיון שהתנור עצמו סתום בצמיד פתיל ואין הטומאה נכנסת לתוכו, אף האויר שעל גביו נשאר טהור ואין הכלים הנמצאים שם נטמאים (ואף שהאויר הטמא שעל גבי הטפח הבולט של הסרידה מעורב עם האויר שמעל התנור ממש, אין הטומאה מתפשטת לשם, כיון ששניהם תחת אויר השמים ואין תקרה אחת המאהילה על שניהם).

היתה הטֻמְאָה על גבי הסרידה כְנֶגֶד אֲוִירוֹ שֶׁל תַּנּוּר, אין הטומאה יורדת למטה כלל, שהרי תחת הטומאה נמצא התנור הסתום בצמיד פתיל ואין הטומאה נכנסת לתוכו, וממילא אף אינה מתפשטת לצדדים, לא לכלים שעל גבי הסרידה ולא לאויר ולכלים שתחת הסרידה, ורק כְּנֶגְדּוֹ – כנגד הטומאה ממש, עַד הָרָקִיעַ, טָמֵא, וככל טומאה המונחת במקום שהוא תחת אויר השמים, שהטומאה בוקעת ועולה למעלה, ומטמאת מה שכנגדה ממש (אך אינה בוקעת למטה, כיון שהתנור המחובר בצמיד פתיל לסרידה חוצץ בפני הטומאה שלא תרד למטה).