מסכת אהלות, פרק יב, משנה ג

משנה ג: נֶסֶר שֶׁהוּא נָתוּן עַל פִּי תַנּוּר יָשָׁן, יוֹצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה טֶפַח אֲבָל לֹא מִן הַצְּדָדִים, טֻמְאָה בְצַד זֶה, כֵּלִים שֶׁבַּצַּד הַשֵּׁנִי טְהוֹרִים. רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא. הַבְּטַח אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. הָיָה בוֹ זִיז, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, רוֹאִים אֶת הַבְּטַח כְּאִלּוּ אֵינוֹ, וְהַזִּיז הָעֶלְיוֹן מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה:

משנה ג: במשניות הקודמות התבאר הדין בנסר או סרידה המונחים על התנור, ובולטים טפח לכל צד, שבאופן שהטומאה נמצאת או יורדת למקום שתחת הנסר היא מתפשטת בכל האויר הסובב את התנור, כיון שהנסר מאהיל על כל ההיקף שסביב התנור. המשנה דנה עתה באופן שונה, נֶסֶר שֶׁהוּא נָתוּן עַל פִּי תַנּוּר יָשָׁן, אף שהוא מקבל טומאה (וכל שכן כשמונח על פי תנור חדש, שאינו מקבל טומאה), והתנור מודבק לנסר בצמיד פתיל ואינו נטמא, ויוֹצֵא – בולט הנסר יותר מרוחב התנור מִזֶּה וּמִזֶּה – בצדדים שהם זה כנגד זה טֶפַח, אֲבָל לֹא מִן הַצְּדָדִים האחרים, וכגון שבולט למזרח ומערב, ואינו בולט לצפון ודרום, או להיפך, אם היתה טֻמְאָה בְצַד זֶה – תחת צידו האחד של הנסר, כֵּלִים שֶׁבַּצַּד הַשֵּׁנִי טְהוֹרִים, כיון שאינם נחשבים כמונחים תחת גג אחד, ואף שאותו נסר מכסה את הטומאה ואת הכלים, מכל מקום כיון שיש באמצעו חיבור לתנור המוקף צמיד פתיל ואינו מקבל טומאה, אין הטומאה יכולה לעבור דרך אמצע הנסר אל צידו השני, ולכן הכלים שתחת צידו השני של הנסר נשארים טהורים. רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא, כיון שסוף סוף יש נסר אחד שמאהיל על הכל, ואף שבמקום שכנגד התנור אינו נטמא, מכל מקום מתפשטת הטומאה במקומות שאינם כנגד התנור, ועוברת הטומאה מצידו האחד לצידו השני של הנסר.

הַבְּטַח – כמין אמבטי הבנוי בעיגול על גבי הקרקע תחת אויר השמים, ונסר מונח על גביו ובולט טפח למזרח וטפח למערב אך אינו בולט לצפון ולדרום, והיתה טומאה תחת צידו האחד וכלים טהורים תחת צידו השני, לדברי הכל אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה, כיון שאמצע הנסר המכוון כנגד הבטח אינו נטמא ממילא אין הטומאה יכולה לעבור מתחת צידו האחד של הנסר לתחת צידו השני של הנסר (ואין הבטח נטמא אף שאין הנסר מחובר אליו בצמיד פתיל, כיון שהבטח עצמו מחובר לקרקע ודי בכך שהנסר מונח על גביו כדי שלא תכנס הטומאה לתוכו, וכמבואר לעיל (פ"ה מ"ו)).

אם לא היה הבטח מכוסה בנסר, אלא הָיָה בוֹ זִיז, כלומר, היה לוח עץ המחובר לכותל הסמוך לו ואותו לוח עץ מכסה את הבטח, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אף זיז זה אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה, וכמו שהתבאר לגבי נסר המונח על הבטח. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, באופן זה רוֹאִים אֶת הַבְּטַח כְּאִלּוּ אֵינוֹ, כיון שלפעמים מזיזים את הבטח ממקומו, וְהַזִּיז הָעֶלְיוֹן, שהוא קבוע בכותל לעולם, מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה מצידו האחד המאהיל על הטומאה לצידו השני המאהיל על הכלים, ומטמא אותם (אבל ברישא מודה רבי יהושע שאין הנסר מביא את הטומאה, כיון שהנסר נתמך רק על ידי הבטח, ולכן אין לנסר חשיבות יותר ממנו, וכיון שהבטח שתחת אמצע הנסר אינו נטמא, אף הנסר שמעליו אינו מעביר את הטומאה מעליו. ורק בסיפא, שחיבורו של הזיז לכותל קבוע יותר מחיבורו של הבטח לקרקע, מחשיבים את הזיז כעומד בפני עצמו ללא הבטח, והרי הוא מעביר את הטומאה תחתיו מצד לצד).