(141) שער התבונה, פרק יז

פרק יז: בּוֹ יְבֹאַר, שֶׁהַמַּעֲנִישׁ חֲבֵרוֹ, לֹא יִנָּקֶה אִם גַּם הוּא אֵינוֹ נָקִי מֵעָוֹן זֶה.

גַּם יִתְבּוֹנֵן הָאָדָם וְיֵדַע, שֶׁבְּעֵת שֶׁהוּא מְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע עַל חֲבֵרוֹ, גַּם לְמַעְלָה מַזְכִּירִין הַמַּלְאָכִים אֶת עֲוֹנוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרוֹקֵּחַ בְּסִפְרוֹ, וְכֵן אִיתָא גַּם כֵּן בַּאֲגָדַת מִשְׁלֵי.

גַּם צָרִיךְ לַחֲקֹק בְּנַפְשׁוֹ אֶת מַה שֶּׁכָּתַב בַּסְמָ"ק בְּסִימָן רפ"ג בְּשֵׁם רִיבָ"א, דַּאֲפִלּוּ אֵלּוּ שֶׁמִּצְוָה לְהָרְגָן, כְּמוֹ הָרוֹדֵף אַחַר הַזָּכוּר וְאַחַר נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה וְאַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ, זֶה שֶׁהוֹרְגָן צָרִיךְ לְהִזָּהֵר אַחַר כָּךְ מֵאָבָק שֶׁלָּהֶם. כִּי אִם, חַס וְשָׁלוֹם, יִכָּשֵׁל הַהוֹרְגָם בַּעֲבֵרָה כַּיּוֹצֵא בָּהֶם, יֵחָשֵׁב לוֹ אוֹתוֹ הַנֶּהֱרָג לְדַם נָקִי. וּרְאָיָה מִיֵּהוּא, שֶׁנֶּעֱנַשׁ בִּדְמֵי בֵּית אַחְאָב, אַף עַל פִּי שֶׁצִּוָּה לוֹ הַנָּבִיא בְּשֵׁם ה' לְהָרְגָם, לְפִי שֶׁנִּכְשַׁל בַּעֲבֵרָה שֶׁל בֵּית אַחְאָב. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

וְאַף שֶׁטּוֹבָה גְּדוֹלָה עָשָׂה בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁאַחְאָב עָבַד אֶת הַבַּעַל וְהָעֲגָלִים, וְיֵהוּא הִשְׁמִיד אֶת הַבַּעַל מִיִּשְׂרָאֵל וַיְשִׂימֵם לְמחראות, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּקְּרָא, וְגַם בַּמֶּה שֶּׁהָרַג אֶת בֵּית אַחְאָב, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה', וְנִתְּנָה לוֹ עֲבוּר זֶה מְלוּכָה עַד אַרְבָּעָה דּוֹרוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּקְּרָא. וַעֲבוֹדַת הָעֲגָלִים, שֶׁעָבַד יֵהוּא אַחַר כָּךְ, בִּשְׁגָגָה הָיָה (כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסַנְהֶדְרִין: יֵהוּא צַדִּיקָא רַבָּא הֲוָה וְכוּ', אַךְ שֶׁחוֹתָמוֹ שֶׁל אַחִיָּה הַשִּׁלוֹנִי רָאָה וְטָעָה, וְאַף עַל פִּי כֵן כֵּיוָן שֶׁנִּשְׁאַר עֲדַיִן אֶצְלוֹ מֵהֶעָוֹן שֶׁל אַחְאָב, נֶעֱנַשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּתְחִלַּת הוֹשֵׁעַ: "וּפָקַדְתִּי אֶת דְּמֵי יִזְרְעֶאל (פֵּרוּשׁ: שֶׁל בֵּית אַחְאָב, שֶׁהָרַג בְּיִזְרְעֶאל) עַל בֵּית יֵהוּא".

וּמִדְבָרָיו שֶׁל הַסְּמָ"ק נִלְמַד, דְּהוּא הַדִּין לְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. אִם אֶחָד יַעֲנִישׁ חֲבֵרוֹ בְּאֵיזֶה דָּבָר שֶׁל עֹנֶשׁ: בְּהַכָּאָה אוֹ בְּהַלְבָּנַת פָּנִים אוֹ בְּסִפּוּר לָשׁוֹן הָרָע עָלָיו, אֲפִלּוּ אִם בָּזֶה הָיָה הַדִּין עִם הַמַּלְבִּין וְהַמְסַפֵּר, אַף עַל פִּי כֵן יֵדַע בְּנַפְשׁוֹ, שֶׁאִם הוּא עָבַר גַּם כֵּן מִכְּבָר עַל זֶה הָעִנְיָן גּוּפָא, אוֹ שֶׁיַּעֲבֹר לְבַסּוֹף עַל זֶה, יֵחָשֵׁב מִמֵּילָא צַעֲרוֹ שֶׁל זֶה הָאִישׁ, שֶׁהִלְבִּין פָּנָיו אוֹ שֶׁסִּפֵּר לָשׁוֹן הָרָע עָלָיו, לְדַם נָקִי, וְעָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ עָלָיו כְּמוֹ עַל הָאָדָם הַשָּׁלֵם בְּתוֹרַת ה' וּבְמִצְוֹתָיו.

וְהִנֵּה עַל יְדֵי זֶה יִמָּלֵא הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע עַל חֲבֵרוֹ אוֹ הַמְצַעֲרוֹ בְּכָל מִינֵי צַעַר, בְּרֶתֶת וְזִיעַ. כִּי כַּאֲשֶׁר יִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב יִמְצָא, שֶׁזֶּה מִקָּרוֹב עָבַר בְּעַצְמוֹ גַּם כֵּן בְּזֶה הָעִנְיָן גּוּפָא, אוֹ בְּעִנְיָנִים אֲחֵרִים כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וַאֲפִלּוּ אִם בָּדַקּ הֵיטֵב בְּנַפְשׁוֹ וְלֹא מָצָא, אַף עַל פִּי כֵן יֵדַע בְּנַפְשׁוֹ שֶׁמֵּעַתָּה אַחַר הַסִּפּוּר, אִם יַעֲבֹר עַל זֶה, תֵּכֶף יִפָּקֵּד עָלָיו לְמַפְרֵעַ הֶעָוֹן לְמַעְלָה, בְּמַה שֶּׁדִּבֵּר בָּזֶה עַל חֲבֵרוֹ.