מסכת אהלות, פרק יג, משנה ב

משנה ב: חַלּוֹן שֶׁהִיא לַאֲוִיר, שִׁעוּרָהּ מְלֹא מַקְדֵּחַ. בָּנָה בַיִת חוּצָה לָהּ, שִׁעוּרָהּ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. נָתַן אֶת הַתִּקְרָה בְאֶמְצַע הַחַלּוֹן, הַתַּחְתּוֹן בְּפוֹתֵחַ טֶפַח, וְהָעֶלְיוֹן מְלֹא מַקְדֵּחַ:

משנה ב: חַלּוֹן שֶׁהִיא פתוחה לַאֲוִיר, וזהו החלון האמור במשנה הקודמת העשוי להכניס את האור, שִׁעוּרָהּ מְלֹא מַקְדֵּחַ, וכמו שהתבאר לעיל, ומוסיפה על כך המשנה, אם בָּנָה בַיִת חוּצָה לָהּ – כנגד אותו חלון, ומחמת כן יתמעטו האור והאויר הנכנסים מחלון זה לבית, אין די בשיעור של מלא מקדח, אלא שִׁעוּרָהּ מעתה גדול יותר, בְּפוֹתֵחַ טֶפַח – בשיעור טפח על טפח.

אם כשבנה את הבית שמחוץ לאותו חלון נָתַן אֶת הַתִּקְרָה של הבית בְאֶמְצַע גובה הַחַלּוֹן, ובכך חילק את החלון לשני חלקים, חלקו התחתון נמצא תחת תקרת הבית החדש ואינו מכניס אור ואויר לבית הישן, וחלקו העליון נשאר מעל התקרה של הבית החדש ומכניס אור ואויר לבית הישן, שיעורו של הַתַּחְתּוֹן בְּפוֹתֵחַ טֶפַח, כדין חלון שיש בית כנגדו, וְשיעורו של הָעֶלְיוֹן מְלֹא מַקְדֵּחַ, כדין חלון העשוי לאור שאין בית בנוי כנגדו.